"וידוי אהבה הוא תמיד מעשה נואש"… במשפט הלא אופטימי הזה (מילים: אשכול נבו) פותחת רונית רולנד. הקונוטציה המוכרת של (אימות) "הריגה". הטון – תערובת של ערגה ומלנכוליה. ההבעה מאופקת. הצליל האקוסטי בתחילת השיר יתחלף בהמשך לחשמלי. המנגינה המינורית מצליחה להיות חלק מהקונטקסט.
הערות שוליים פואטיות של רונית רולנד. קבעה לעצמה קו אווירה נוגה של הגיג מתחבר עם רחש לב, לא תמיד המנגינה מתבייתת ומחניפה משמיעה ראשונה. קו ההבעה האינטימי של "רגעים קטנים" פחות קליט מאשר "הסיפור" – שהוא מיוחד יותר מבחינה מלודית וטעון מתח שמגיע מהעיבוד הקצבי המיוחד, אבל רונית, נדמה לי אינה מתנפלת על "להיטים". היא מתמקדת בנרטיב שלה, המאוד מסוגנן מוסיקלית,, שאינו מדגיש בהכרח את המלודיה הקליטה. אבל כשמגיעים ל"אין אהבה ברחובות" – גם קסמה (של המנגינה) מגיע בעיבוד אקוסטי יפה. שיר על אהבה מאת צרויה שלו, למעשה על אובדנה-חסרונה. כמה ענוג (לאוזן) הוא הצער בשיר הזה. מסוג שירי הנצח שאינם תלויים בדבר, אלא בעצמם.
גם ב"נדוניה" ("פרפורי לב/ פחדים מטורפים, שאלות שאין להן תשובות/ זאת הנדוניה שהבאתי לך") רונית מוסרת דו"ח ציני גלוי לב על מה שהוא מביא לה – בעיקר בעיות נפשיות. גם השיר הזה מושר בקול נוגה, כמעט אחיד בטון שהולם את רוח הדברים. שיר אינטימי מדוכדך, לא מלודרמה, אלא מעין השלמה חסרת תוחלת עם המצב. גם כאן רולנד אינה נאמנה לתרחישים הפנימיים שלה והמוסיקה – בהתאם.
תיאטרלי יותר, מחויך יותר – "כתר" שרונית שרה בלשון זכר – "את כתר בראשו של העולם/ את טיפת המים שתוציא אותי מהמדבר", ומטפוריקה כזו כנראה דורשת יציאה מהקו הנוגה.
אני מגלה בהמשך טקסט יפהפה של גלית וולף – למעשה השיר שעל שמו נקרא האלבום – "הערות שוליים" –רצף של התרחשויות, ריגושים, הרהורים של מי שכבר שלושה ימים לא עצמה עין ("לא סגרתי ריס לריס") העיבוד – פולק פשוט, עם אלמנטים (צליל נשיפה בעיבוד יאיר סלוצקי ובנגינת הטרומבוניירה שלו) שמכניסים לאווירה עשנה-יגעה. וכהמשך לפשטות הזו – הבעה אינטימית המושרת כמעט בלחש – "אין כאב מתוק יותר מאהבה", והיא מנמיכה טון כדי לשיר באווירה נכאה "ללכת לאיבוד בין מה ששולי למה שחשוב" ו"אני הזמן האבוד והיום השלם", "אני מנגנת ואני הניגון/ הדרך האין סופית/ והכוון/ הכוון"… שיר של נעמה לנדאו ורונית ללחן קסום (של רונית), תמצית קיום במנגינה ובהרמוניה בעיבוד לכלי מיתר שמייצרים הריגוש הכובש ומשלימים עוד הערת שוליים במסגרת עולמה המוסיקלי הנוגה, הנוגע והמגיע.

הפקה: מוסיקלית: מוטי ביקובסקי עיבוד: מוטי ביקובסקי ורונית רולנד הפקת שירה: רפי פרסקי