צלילי חליל לירי פותחים את החדש של עמוס הופמן, שנתיים אחרי "אבולושן". אילן סאלם מנגן ומאלתר. רק במהלך הדקה השנייה של הקטע שנקרא "מוניק" נכנסת את הגיטרה של הופמן. אלתור עם מלודיה, ניואנסים. הקטע מיוחד במעבריו הכמעט קיצוניים – מקצב אפרו מהיר חזרה לנגינת החליל הלירית.
מי שמוגדר ע"י אנציקלופדיית ה – Allmusic כ – One of the most unique instrumentalists in jazz and world music, הופמן הוא מוסיקאי אקלקטי. פתיחותו-סקרנותו פותחת את הדיסק כמניפה צבעונית. במלודיות, במקצבים, בסגנונות. הופמן מקיים מעין מעבדה מוסיקלית, חוקר, מוצא וממציא כדי להפגיש מזרח ומערב ברמות יצירתיות גבוהות.
הופמן מציין על גבי אריזת הדיסק את שתי הפנים שלו המגולמות בדיסק בשני הכלים עליהם הוא פורט – גיטרה ועוד. כבר הקטע השני "סוכר חום" הוא עולם אחר – אוריינטאלי קצבי ושמח. והנה: העוד החליף את הגיטרה בתפקיד הראשי בהצגה. שחקן משנה: דרבוקה. אנחנו בבית – אפשר להצטרף בידיים וברגליים, וזו אינה "מוסיקה מזרחית" במובנים המקומיים. זוהי מוסיקה ישראלית ים-תיכונית מקורית.
במוסיקה של הופמן קיים גם הפן היצירתי היותר אירופאי במובן האי.סי.אמי של המילה (ECM הלייבל הגרמני של מנפרד אייכר המעדיף מוסיקה מקורית על פני הג'אז המסורתי גם בהקשר של וורלד מיוסיק) זה בולט במוסיקה של "רגע להריח את הפרחים" האלגנטי.
והנה בקונטרסט קיצוני – מעבר לקצב המהיר, לאווירה הים-תיכונית של Rea – הקצבי והמפולפל. האלתור המהיר והמבריק של הופמן, ההקשה הקולחת של אילן קצ'קה בדרבוקה. אצל הופמן ה"התמזרחות" חורגת מגבולות הג'אז לכיוון "מוסיקת עולם" רבת מהלכים ב- "דיוקן עצמי", כמו גם ב – Uncle Charllie, במיזוג של אפרו (קולות שבטיים) וים-תיכוני.
השילוב של חליל במארג הצלילי – אפקטיבי. גם בקטע קצבי סמבאי-פאנקי כמו Ras, משחיל הופמן (הפעם בחשמלית) את הלירי של החליל, כשאת צליל הבס החשמלי מספק אבישי כהן.
הופמן המוגדר "גיטריסט ג'אז", נמצא במחוזות יצירתיים שהם בעיני המוסיקה הישראלית האותנטית של ימינו, זו המורכבת מסך כל ההשפעות והצבעים שבתוכם אנחנו חיים, בהיבט המאוד ייחודי אקלקטי שלו.

עמוס הופמן – גיטרה ועוד, גלעד אברו – קונטרבס, אמיר ברסלר – תופים, אילן קצ'קה – כלי הקשה, אילן סאלם – חליל, חליל אלט. אורחים: אבישי כהן, איתמר דוארי, שי מאסטרו.