"שמש גדולה שכזאת לא זרחה עוד מעל ראשינו/ שבעה ימים בהירים שבעה ימים/ שמש טובה ושלוה מעל ראשינו/ הלכנו דמומים
לילה גדול כי יבוא ודפק על הדלת/ נשתחוה ונקוד ונשתחוה/ שבעה ימים חיכה דומם מול הדלת/ שבעה ימות היקוד
ברוך בורא הברכה ברוך בורא האושר/ ברוך נותן המכאוב/ ידענו כי טוב הכאב, ידענו כי טוב האושר/ ידענו כי טוב"
יש שלמה בר שמנסה לחצוב מתוכו מוסיקה לשירי משוררים. יש שלמה בר שמעניק לשירים מוכרים את הפרשנות הייחודית לו. הדיסק הוא תמהיל המורכב מטעמיו המאוד צרופים וממוסיקה שהמתינה לפרשנותו .
זהו שלמה בר שמעטר את ה"ברכה" של לאה גולדברג (טקסט למעלה) בניואנס של הרמוניה ווקאלית. גולדברג כתבה מילים שיש בהן אמונה והשלמה. לא טרוניה. בר שר במלוא הכוונה. עיבוד לא שגרתי לקולות ולסקסופון.
יש שלמה בר של רוח קדים ששר "כמו עץ בשלכת אותי את משאירה" (מילים: יעל אופנבך) וגם "נעלמת כמו אדווה" באוריינטציה  של מוסיקה ערבית.
יש שלמה בר שאינו חושש להביע התנגדות לעוולות: ב"גברת ריטה" הוא יוצא נגד מתן בלתי מבוקר של ריטלין לילדים. המסר משודר בכאב רב.
יש שלמה בר שמוצא את היופי בשירים מוכרים. כזמר פרשן – הוא מעניק למושג "קאבר ורשן" משמעויות אולטימטיביות.
"אימא אדמה" (רוטבליט-גבריאלוב) המוכר מאריק איינשטיין. ביצוע נדיר ביופיו. המוסיקאי שתמיד מחפש את החיבור לאדמה (התיפוף ה"אדמתי" בדרבוקה) מצא אותו, זועק אותו מעמקי נשמתו.
ל"הלילה" של ארז הלוי, מינימליזם לירי פשוט וקסום, תמצית מזוקקת של התרחשות תחושתית. בר מעניק עומק דרמטי בתשוקה עצומה, במשיכות קול שמדגישות את הכאב. שילוב קולה של ליאורה יצחק בסגנון הינדי – הוא קישוט נוגה לאווירה אקזוטית ובתוספת הכינור – אוריינטציה של מוסיקת עולם. שורה תחתונה: לא פחות מרגש מהמקור.
ועוד אחד מרגש לא פחות, למעשה מרגש יותר מכל האחרים: "דברים שרציתי לומר" של רוטבליט את פוליקר. בחירה מצוינת. שירה מעודנת יפהפייה, היגוי מופתי של המילים. יחס של הדרת קודש לטקסט. חיים חדשים מרגשים לשיר הזה. עוצמה פנימית צרופה.
"סליחות" (לאה גולדברג-עודד לרר) של יהודית רביץ – מגיע לנחלתו של הזמר בטעמים, ניחוחות ומשמעויות שלא היו במקור.
אם לחזור למוסיקה המקורית, החזק לטעמי – "וככה אנשקך", שיר של אהוד בן עזר – על המורכבות הפטאלית ביחסי גבר אישה הנבחנת בדקויות רגשיות-שכליות: "אשה נצחית ילדה ואם קורא את מגילת חיי בחריצי פנייך". שיאי הדרמה. מסוג השירים – שרק בר יכול לבצע אותם ככה.
"שיר לאשת נעורים" של אלתרמן מושר כקינה בליווי ליאורה יצחק שמעניקה שוב קישוט הודי קלאסי לשיר. העיבוד האוריינטלי עשיר, ובר מטעין בעוצמות דרמטיות כאלה, שגם המשורר לא היה צופה אותן. מתפתח ליצירה ארוכה סעורה עד אקסטזית של כשבע דקות.
הברירה הטבעית ממשיכה להיות שלמה בר. דומיננטיות שכזו, שמגיעה לכל שיר ושיר – שלו ושל אחרים, שיש בה גם עוצמה דרמטית וגם מן הלירי הרך והמעודן, וכולם מגיעים ממעמקיו.