שחר ישי שר תפילת הבוקר בהתפעמות מודגשת. משב רוח אופטימי ער מוציא אותו לזמר את תחושת השמחה. כולו הודיה לבורא שהחזיר לו את נשמתו. לא רק הנשמה משתתפת במצהלת הבוקר, חגיגת אנטומית של ממש – גם הלב "מביט לתוך עצמו" ו"הבטן מלאה תפילה", ואם אפשר להיתלות באילנות גבוהים אז מטפסים עד צמרותיו של שלום חנוך ל"כל אדם בתוך עצמו הוא גר". השחרית של שחר (זה מכוון?!) נוטפת כל הטוב שיכול לקרות לך בוקרו של יום חדש..
אני קורא בדף המצורף כי מדובר בבחור שעבר חיים לא פשוטים, חי בין שני עולמות, משפחה חרדית, חוזר בשאלה, אביו נפטר בגיל 17, כיום שחקן בבית ליסין. הקונפליקטים והכאב לא קיימים בשיר. סהר חגי אמנם נוגע ב"בורא שהחזיר את נשמתו", אבל השיר לא מספר-משדר מעבר לרוח האופטימית שומדבר. קצב צעד תימני, מנגינה ועיבוד עשיר (אם כי קצת מיושן בנוסח פסטיבלי הזמר בסגנון עדות המזרח של פעם) מייצרים שיר קליט וידידותי לאוזן, אבל אם לבחון את כישוריו של שחר ישי כזמר – זה לא השיר הזה. חלון נפתח לישי, אבל אני הייתי ממתין לשיר הבא כדי לבחון אם השחרית שלו מבשרת גם על האחרית היותר טובה ומבטיחה.

אור ראשון חלון נפתח / השמש בפנים / בחמלה רבה החזרת בי / את נשמתי , מודה אני.
יום חדש מתחיל / העיר קוראת לי להרגיש / על מה שרואים / ועל כל מה שיש בפנים
מודה אני //
שחרית, לב מביט לתוך עצמו/ / בטן מלאה תפילה / נושם אוויר באמונה
שחרית, / אהבה ללא נודע / בעוד בוקר של בריאה / שהכל בו לטובה… שחרית
קול המון היכל גדול / ברגע של אמת / כל אדם בתוך עצמו / הוא גר ומתפלל, מודה אני.
שחרית, / לב מביט לתוך עצמו / בטן מלאה תפילה / נושם אוויר באמונה / שחרית, / אהבה ללא נודע / בעוד בוקר של בריאה / שהכל בו לטובה… שחרית