שרים אצלנו לא מעט בוב דילן. יש כמובן הצדקה. שלומי שבן – "מותק את אצלי בראש", רמי קלינשטיין – "צעיר לנצח" לפי תרגום של יאיר לפיד, דני ליטני – "גשם כבד עומד ליפול" בתרגומו של יהונתן גפן. שי גבסו תרגם ושר "שרי המלחמה". דילן נשאר אקטואלי גם לדור שלא גדל עליו בשישים ובשבעים. חוזרים גם לשיר כה שחוק כמו Blowing In The Wind שדני ליטני שר בזמנו  (בתוכנית "זה הכל בינתיים, בינתייים זה הכל") בגרסת יהונתן גפן. והנה – עכשיו מגיעה לידינו גרסה של גל ניסמן  מוסיקאי צעיר, מבטיח מאוד, לשיר הזה מתוך אלבום EP  "המציאות שבה חיים", שנקראת "בכל אדם".
 את "מתעופף ברוח" (Blowing in The Wind) מ-1963 כתב בוב דילן בעשר דקות באחר צהריים אחד על בסיס מנגינה של שיר עבדים ישן No More Auction Block. את השיר ביצע לראשונה במועדון לילה Gerde's Folk City בגריניץ' וילאג' בניו-יורק. הוא הצהיר אז שאין מדובר בשיר מחאה – "כי אינני כותב שירי מחאה". במהלך ההופעה ההיא התקשה דילן לקרוא כמה שירים בכתב ידו…
השיר הגיע למקום השני במצעד האמריקני ב-1963 בביצוע שלישיית פיטר, פול ומרי, שנה בה עדיין לא ממש הכירו בדילן כזמר פולק. בשביל רבים, השיר הזה היה הצצה ראשונה ליצירתו. מאז – לא נס ליחו, מעין המנון הגותי שבכל דור ודור ממשיכים לזמר אותו.
הגרסה של ניסמן: לאן אדם ילך/ שהוא יוצא אל החיים/ כי לא ניתן לספור את הדרכים // לאן פניו יפנה הוא/ כיצד חייו יחיה האם בסוף את / חלומו יגשים //כמה חוויות עבר/ וכמה רגעים/ האם בסוף יזכור / את הטובים //לכל השאלות / כולנו קצת שונים/ בכל אדם נמצאת/ תשובה בפנים // כמה פעמים יחשוב אדם רק על עצמו/ לפני שיתחשב/ באחרים // כמה אנשים יפגוש/ חלקם לא לרוחו/ האם ידע לראות / בהם שווים // ואיך הוא יתמודד/ במצבים ברגעים/ שאת הגב מפנה לו אלוהים // לכל השאלות/ כולנו קצת שונים / בכל אדם נמצאת / תשובה בפנים //
/ כמה מדינות אדם / צריך אדם עוד לעבור/ כדי שאת ביתו/ הוא יעריך /// כמה עוד נשים/ ידע אדם כדי/ לזכור : שאהבה אחת/ הוא רק צריך // בסוף אחרי הכל/ כולנו קצת שונים/ וזוהי התשובה לכל השואלים/ בכל אדם נמצאת / תשובה בפנים"

גרסת יהונתן גפן: "כמה שנים נצטרך עוד למות לפני שנלמד איך לחיות? / וכמה נמשיך לחכות לשלום עם זית ושתי חרבות? / וכמה עצים ירוקים ישרפו בגלל מלחמות וכבוד?
אין לי תשובות / וכל התקוות / הלכו להן לכל הרוחות
כמה אוזניים צריך בן אדם לשמוע אחד שצועק? / כמה נמשיך לסובב את הפנים לפני שנביט ונראה? / כן, כמה שנים נהיה פה סגורים לפני שלחופש נצא? / אין לי תשובות / וכל התקוות
הלכו להן לכל הרוחות //
כמה צריך לעבור בן אדם עד שיהיה בן אדם? / כמה שנים יעמדו ההרים לפני שיראו את הים? / כמה פגזים עוד צריכים לפוצץ לפני שימותו כולם? / אין לי תשובות / וכל התקוות  הלכו להן לכל הרוחות"

השוואה: גרסת ניסמן היא יותר פרוזה מאשר שירה.  במקום שיר יש כאן יותר הסבר והרצאה על מהות האדם ("בכל אדם נמצאת תשובה בפנים") מאשר פיוט. גרסת ניסמן מנסה להיות חברתית מוסרית, ללא רוח המחאה שנושבת משירו של דילן המתבונן במציאות בתחושה פאטאלית, אותה הצליח לשדר גפן. ניסמן נשאר נאמן לקו הפולק האקוסטי של השישים, טון אפרורי מלנכולי יפה אם כי חסר מידה של עומק וליריות.
ההקלטה של Blowing In the Wind בביצוע דני ליטני היא מהופעה חיה במסגרת התוכנית "זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל", מועדון צוותא 1974.