צליל פסנתר מקדים קול נוגה שמביע ריחוק מעולם מנוכר מתוך בית קפה "עם שם מאוד איטלקי במקום הכי אופנתי" (אם זה רע, מה הוא עושה שם?) של אנשים שבנו מחסום, שכולם שקרנים, שחושבים שכסף יעשה קסמים. אליהו  אינו בתוך העולם הזה, בתוך ההצגה הזו, בעיר החולה… לא נפלתי מהטקסט של מרב סימן טוב. הוא מנסה לשדר איזושהי פגיעות של היחיד הנפלא מול העולם המנוכר והשקרי. אני הפגוע והטוב מול שאר העולם שכולו רע ונורא.  נשמע פשטני, הכללתי בגדול. הכתיבה אינה אחידה – פרוזה שנחתכה לשורות קצרות – עדין אינה שירה. 
מנגינה עצובה  שמקבלת נפח אמוציונאלי, ניסיון להפוך את  ההגיג למלודרמה תחושתית. המעבד משתתף בצערו ומעמיס על השיר תזמור רוק מעוטר בצליל כינורות. למרות ניסיונו של אליהו לקחת את השיר אל חלקתו האישית, השיר נשמע מגושם, מנסה לשדר פגיעות לא אמינה בעליל. לשיר צירפו רמיקס – שמעקר עוד יותר את הניסיון להביע איזושהי טראומה אישית.

תגיד לי מה אתה עושה בבוקר, / לובש חולצה עלתה נורא ביוקר / ויוצא לרחוב. / נס קפה עם/ שם מאוד איטלקי / במקום הכי אופנתי, / זה עושה לך טוב. / אתה מביט על אנשים יפים, / עוברים כמו בתצוגה, / תגע או לא תגע,/ זה משוגע, / בכל מקרה לא תעבור את/ המחסום / שהם בנו סביבם, / שיוכלו להתמודד עם העולם.
בתוך כל השקרים / אני לא שם / בתוך מה שאומרים / אני לא שם / אני רוצה קרוב / אני לא שם / עוד מאמין בטוב / אני לא שם / בתוך ההצגה / אני לא שם / אני לא אירגע משום דבר
מלבד האהבה
תגיד לי איך אתה נותן הכל, / מחבק אפילו בלי לשאול / כמה זה עולה. / ואוהב בלי גבולות, /בתוך העיר הזאת, / שבה הכל חולה. / אתה מביט איך בניינים גבוהים / כולאים מאות של אנשים / שחושבים שכסף יעשה קסמים, / שמשקרים לאנשים הכי קרובים, / משחקים בלהרגיש, /כובשים כדי להיות נאהבים/ בתוך כל השקרים…