רועי ידיד כתב שיר בעקבות טראומה משפחתית: אחיו הצעיר נפגע בפיגוע ירי, שבעקבותיו הסתגר (האח) בתוך עצמו ובנה סביבו חומת ניתוק בלתי חדירה. הטקסט פונה אליו בגוף שני "אתה יודע … אתה שומע…" הכתיבה היא יותר פרוזה מאשר שירה, ניסיון פשטני לחבר חרוזים, ללא ניצוץ פואטי כמו תיאור סיפורי שגרתי ("היית בתוך בועה"), בקשות ותקוות של שיחה פשוטה ("אתה חייב להקשיב לי") ונדושה ("ביחד אפשר להגשים חלומות")
קולו של ידיד תחושתי-נעים, מצליח לשדר את הדאגה בטונים בהירים, בעוצמת-אמת, מטפס יפה בסולם הרגש.. גם המנגינה והעיבוד כמעט מצליחים לחפות על הטקסט השגרתי.

זה נכון אני אומר לך תקשיב לקולות / שבוערים בך ותנסה לגלות / כי האמת לא רחוקה / רק תסתכל קצת מסביבך / זה לא סתם, אני אומר לך
אנשים רק סביב עצמם הולכים סביב / ולשגרה את חייהם להכתיב / וכל יום זה כמו גל שחולף / האדם כבר מתעייף / זה לא סתם, אני אומר לך
אתה יודע זה נוגע אבל אתה כאילו לא שומע
זה מכאיב אך אתה חייב לי להקשיב / ולשנות מיד את הנתיב / כי במקום שאתה נמצא / עומדת בינינו מחיצה / וזה כואב, אני אומר לך
עוד תראה יבוא היום והכל ישתנה / ולבסוף בעצמך תגלה / שהיית בתוך בועה / במציאות שקרים קבועה / יבוא הזמן, אני אומר לך
אתה יודע זה נוגע אבל אתה כאילו לא שומע
ביחד אפשר להגשים חלומות / אם רק תוכל לשבור את החומות / אתה שומע אותי קורא לך
אתה שומע זה נוגע אתה עכשיו את האמת יודע