לשיר על ניו-יורק, להגג עליה, לפטפט עליה. לזמר עליה. כותב שורות אלה עומד לחשוף את אחד מסודותיו הכמוסים ביותר: מעולם לא הייתי בניו-יורק, ככה שאין לי מושג על מה התרפק הד"ר ניסים קלדרון בפתח המופע, שריכז זמרים ומספרים לדבר על העיר הקוסמופוליטית המופלאה דווקא בחולון, אנטיתיזה מוחלטת.
לפי קלדרון, הייתי צריך לארוז מזוודה אחרי התוכנית, ולהגיע לשם לפני שיהיה מאוחר מדי. ואז לפני סיום נרגעתי, אחרי ששלומי שבן קרא דברים שכתב דוד אבידן על העיר בציניות מופגנת. הבנתי גם את הפן האחר, ואני מרשה לעצמי לדחות את הנסיעה ולכתוב את הדברים בנחת. ניו-יורק תחכה לי. בינתיים אני בחולון.

לא לזלזל: תראו לי עיר ואם בישראל שבצהרי יולי, של יום שישי בשעה ששייכת עדיין למשכימי קום (12! שתים עשרה) מטריחה זמרים וקהל להתכנס לשמוע שירים וסיפורים בנושא נבחר.

ניו-יורק, עיר הערים, הגיעה לחולון במפגש בסדרת "תן למילים לעשות בך" במדיטק כולם דיברו ושרו ודקלמו וסיפרו ניו-יורק.

האירוע מתחלק לשניים: קוראים קטעים מתוך סיפורים ושירים הקשורים לנושא ושרים שירים בישיבה. ככה: בימי ככותב על מוסיקה, גופי התרגל להתעורר באירועים שמתחילים אחרי שקיעת החמה. כשהחמה עומדת לה באמצע השמיים, צריך לקרות משהו מיוחד כדי שהוא יקיץ.

זה לא קרה בקטעי קריאה מתוך "התפסן בשדה השיפון" מאת ג'.ד. סלינג'ר, רומן התבגרות ריאליסטי המתאר יום וחצי בחייו של תלמיד תיכון בעיר ניו-יורק. שתיים קראו –  אפרת בן צור ויובל שרף. אפרת בן צור ניסתה טונים מצחיקים משהו. יובל שרף לא ממש הייתה מחוברת. גם התפלקו לה מילים. בכלל קטעי הקריאה האלה זרים לאופי המפגש שהוא מוסיקלי. הרבה יותר אפקטיבי היה לשמוע את שלומי שבן קורא דוד אבידן על ניו-יורק או ערן צור את ברטולד ברכט. נדמה לי, לפחות לפי האירוע הזה, שמוסיקאים  מצליחים יותר להעניק עוצמות  לטקסטים גם בלי לחבר להם לחנים.

אני אוהב את הגישה של יהלי סובול למפגש – מינימליסטית, צליל אקוסטי, אבל באופי שלו הוא רוקר גם בלי להיות מחובר. יהלי שר לו ריד מתוך האלבום New York. גם צ'יינטאון של להקת Luna מאלבומה Penthhouse.

מצד שני, לעיתים אני יותר מנסער לשמוע את ההיפך הגמור – הפרשנויות המלודרמטיות של ערן צור, הפעם ל"תנו לי את מנהטן" לפי ליאונרד כהן, "קרבות תרנגולים" – שיר שלו.

מצד שלישי, שלומי שבן. כל מה שהוא נוגע – מגע של זהב. איך שהוא לקח את "ניו-יורק" של אולארצ'יק לפסנתר שלו, למוסיקה שלו. ועוד כמה מילים על קרני פוסטל ששרה  NYC של נינה האגן, זמרת רוק גרמניה מהשבעים. וגם אפרת בן צור בגרסה נוסטלגית משהו על Moon River.

יצאנו בסביבות שתיים מהמדיטק מפוהקים משהו כדי לסכם צהריים על ניו-יורק מחולון במילים – מגיע לה (לניו-יורק) יותר.

בהשתתפות: אפרת בן צור, יהלי סובול, ניסים קלדרון, קרני פוסטל, ערן צור, שלומי שבן ויובל שרף עורך הסדרה: אלי שנברג

שלומי שבן על ניו יורק