מי שחבר בחוגים לשירה בציבור וגילו ארבעים פלוס מוזמן לרענן את הרפרטואר בגרסאות אקוסטיות חדשות, שרוח החדש לאו-דווקא מנשבת מהן. יהודית רביץ גייסה את אחיה יעקב ואת סלון ביתה לשיר שירי ארץ ישראל באלבום חדש. שמעתי שני שירים "תפוח חינני" (משה דור-יוסף הדר) ו"ניגונים" (פניה ברגשטיין – דוד זהבי) נדמה לי שרביץ החליטה להשאיר את השירים בסלון. יקוב, אחיה אמנם גידל אותה ברחוב משעול שנונית 45 בבאר שבע על ברכי סרג'נט פפר לד זפלין, בלאק סאבאת ואלביס, אלה היו גם אבא ואמא שזמזמו שירי ארץ ישראל, אבל "יקוב ואני התעלמנו מהתרבות ההיא, ודבקנו בדרכנו החתרנית", מעידה רביץ.
"עברו כמה שנים מאז ולא ש"מדרגות לגן עדן" לא מעביר צמרמורת מסוימת גם בימים אלה, רק שברגע סנטימנטלי אחד ישבנו יקוב ואני, כשני רוקיסטים מקשישים, נזכרנו בשירי יום שישי אחה"צ, וגילינו שהוא יודע את כל האקורדים, ואני שרה בול את כל המילים".

ואחרי הסיפור היפה הזה, אני יושב ומקשיב, ואינני מוצא סיבה מעוררת עניין מוסיקלי מיוחד בשירים האלה בביצוע משפ' רביץ, פרט לגעגוע שלהם, שגם אם הוא טהור ותם וישר ואמיתי – אינו חובר למחוזות העבר שלי. בעיה.  

 נד אילן

צמרתו ליטף הרוח

ונשק עליו

שם בגן

יפתי קטפה תפוח

וצחוקה שנהב

לו אני אילן היא רוח

ונשקה אף לי

עוד תקטוף אותי תפוח

חינני

הו מתי היום יפוח

ואשא קולי

יפתי רדי לשוח בגני