מבול האלבומים לחגים גרם לי איחור בהגעה לקרן אבראשי החדש. תגידו: יאללה תירוץ. צדקתם: כי דיסק חדש של אבראשי חייבים למהר לפתוח. לא יתקבלו תירוצים. אבל טוב מאוחר.
אני זוכר לה חסד מהשירים ששרה לי בסלון ביתי, מהאלבום הקודם. וגם החדש יגרום לי לזכור לה.

אתחיל מהסוף. השיר נקרא "משונה". נכון שאהבה באשר היא – נושא שחוק, אבל תמיד רלוונטי. מחפשת אצלו אישור מחדש לאהבה. יוצאת מתוגתה. מזכירה לו (לאהוב) שהיא אחת ש"אינה יודעת להיות מאושרת" הטון משדר את תחושת החשש המהולה בצער. העיבוד של  עובד אפרת מטעין במתח דרמטי מדגיש את אותה סכנה שהזמרת חוששת ממנה. עיטורי התיפוף מהדהדים כתופי מלחמה שבטיים. הטון של קרן אומר –תחושת אמת. מנגינה ועיבוד שמעבירים הכי מחודד את התחושה.

הדיסק נפתח ב"למה" –  בקצב מהיר. אבראשי שואלת את כל השאלות שעוסקות בסייגים ומגבלות בחיינו. (למה אי אפשר לאהוב פעמיים, לאכול עם הידיים, לצלצל אחרי שתיים… כל מה שמתחרז) גם כאן העיבוד יוצר כעין דחיפות דרמטית.

טון הצער עובר כמעט לכל אורך השירים שמתמקדים בניסיון לשמר מתח יחסים שמאשר קיומה של מהות האהבה. האכזבות, הכעס, התסכול.

"האהבה שלי ביקרה בכל המקומות  שהיינו/ לאן שלא נלך מכאן היא כנראה תמשיך בלעדינו" מזמרת אבראשי בדרמטיות (שיר 3) מספרת לו את מה שעובר עליה.

"היו לי אהבות גדולות/ היו לי אהבות קטנות / היו לי כוונות טובות/ היו לי נפילת בלי סוף" (שיר 4 "כזה בוקר יפה")

מספקת רשימת האהבות והנפילות, הבקשות, ההחלטות. מה שלא היה – הוא, ובמיוחד בעת היקיצה לקפה של בוקר, מה שבעיני רוחה – זהו אושר. המנגינה הנפלאה והעיבוד (הפתיח נשמע כמו מפסקול של ג'יימס בונד…) כמו גם הביצוע לוקחים את הפשוט הזה למקום הרבה יותר אישי. ערגה עד כמעט כיליון נפש. מצליחה לשמור על מתח יפה, לשדר תחושת אמת.

קצב ואלס מעוטר בנגיעות ים תיכוניות – מלווה את "עד" – טקסט מצוין שזכה למלודיה נפלאה על ההמתנה לאושר בנימה אירונית: "עד שתחזור התשוקה/ אתבודד בין חדרי ליבי/ שנסגרים ברגע". העיבוד היפהפה לצליל מיתרים כמו מדגיש את מהות הציפייה.

"יפה בשבילו" – שיר פחות טוב (טקסט בעיקר) מה שמעביר ל"5 שניות" בלדה טעונה דרמטיות שאינה משקרת: אחרי כל מה שעברה בחיים, אחרי השינויים, היא עדיין בטוחה שאסור לה לברוח עוד פעם, למרות "הפחדים הקטנים". היא מבקשת ממנו שיעזור לה לא להסתלק, לעוף עם הרוח. שיציל אותה שנייה לפני ש"הכל משתנה" כתוצאה מההתמכרות שלה לבריחה. קרן אבראשי שרה על אישה שעברה תהליך שהביא אותה למסקנה שהיא לא התקדמה לשומקום.  הטון תואם כמעט במדויק את התחושה. הלחן המינורי נתמך בעיבוד רוקי תומך ומשדרג.

קרן אבראשי ממשיכה להיות קרובה לתחושותיה, יוצאת מחדרי ליבה, שמעניקים לתוגתה לחנים נוגים שמצליחים לחלחל אל חדרי הלב.