ישי לוי מתיישר על האוטוסטראדה של שירי השמחות. מזלו הענק שמושרש במיתריו הסלסול הטבעי. כאילו כמו לומר: עם קול כזה – למה להתאמץ על מקורי… מר לוי לא ייקח אחריות על המלל השבלוני. למעשה, הוא סומך שהאחראי על הטקסט יספק לו משהו לקידום הקריירה. צודק, ככל הנראה. בתוך עמו יושב.
סיפק לו את – כולם מסתכלים עליה, כולם מדברים עליה, והיא מעיפה "מצד לצד". כמה מקורי – לא מעיפה סתם למעלה, אלא "מצד לצד גבוה". ואללה. שתיקח לו את הלב ותעיף אותו. אין לי שום ספק שגילי זכאי, שגם וא מתיישר על אוטוסרדאת האינסטנט המילולי, מבין משהו באווירונאוטיקה של יחסים בינו ובינה.
כל העוסקים במלאכה מילאו את מה ש"העם" דורש – בשביל שהשיר ימצא את דרכו להיכל החתונות. לישי לוי אני אומר: לא חבל על מתת האל? בורכת בקול שאין עליו, שזמרים היו משלמים מיליונים בשבילו. אז למחזר את מה שכולם עושים?
כשאת נכנסת / כל המבטים אלייך / יש בך קצב מעולם אחר/ כשאת מדברת / כולם מדברים עלייך/ כשאת צוחקת אין יפה ממך
את יודעת בא לי רק אלייך / שתקחי לי את הלב ותעיפי אותו
מצד לצד למעלה / איך שאת רוצה / מצד לצד גבוה / איך את מעיפה / מצד לצד
כשאת נכנסת / גם הזמן עומד מלכת / יש לך קסם שכובש אותי
את יודעת בא לי רק אלייך / שתיקחי לי את הלב ותעיפי אותו
מצד לצד למעלה / איך שאת רוצה / מצד לצד גבוה / איך את מעיפה / מצד לצד
