נוסטלגיה לשנות העשרים והשלושים בברלין? השתגענו? עד שלא שומעים (ורואים) את מקס ראבה – לא מבינים.  מקס ראבה? אני מתבונן בתמונה, מקשיב למוסיקה. זה ממש הדבר הזה. הטון, הדיקציה, זמר שנות העשרים והשלושים! נוסטלגיה בהתגלמותה.

המופע נקרא "הלילה או לעולם לא" נוחת אצלנו בחודש הבא. עם Palast Orchester.

גבר גבוה רזה לבוש טוקסידו, שיערו מסודר למשעי ,מאחוריו התזמורת, המיקרופון מוצב על סטנד וינטאג' ודברי הקישור שלו שזורים בנונסנס אלגנטי ואיכותי.

ראבה מחייה את רוח הקברט ההוא, קונוטציה לפיתוי של מרלן דיטריך, כשג'וזפין בייקר רקדה על במות ברלין בחצאית עלי בננה, הבלדות של קורט וייל, המקצב של בני גודמן, הצ'רלסטון, הג'אז, הסווינג והפוקסטרוט וצלילי ההרכב הגרמני המפורסם "הקומדי הרמוניסט".

מדובר בתקופה של טרום עליית היטלר והנאציזם. רבים מכותבי המלים והלחנים של שנות ה-20 ו ה-30 היו יהודים שנרדפו על ידי הנאצים. חלקם נספו וחלקם נמלטו ובקשו מקלט בארה"ב, שם המשיכו ליצור. בג'אז האמריקאי הם מצאו אפיק ביטוי לחופש יצירתי ושילבו בו את הסגנון הקלאסי האירופאי. כך נוצר הצליל המיוחד אותו מאמץ ומטפח מקס ראבה מאז שנות ה-80, הרבה לפני טרנד הוינטאג' והרטרו השוטף כיום את העולם.

מקס ראבה, הקים ב-1986 את ה "פאלאסט אורקסטר", תזמורת המורכבת מנגנים וירטואוזים וכוללת את הכנרת  היפהפיה ססיליה קריזאפולי. ההרכב מתרכז בביצוע להיטים משנות העשרים והשלושים. ההתחלה הייתה  בחיפוש בארכיונים, שוקי פשפשים וחנויות תקליטים ישנות, אספו סרטים ודפי תווים והצליחו ליצור את העיבודים לשירים. מאז הבכורה בשנת 1987 הפך ראבה לאגדה מקומית בברלין וגרמניה. גם בקולנוע דרך כוכבו והוא הופיע ב"מלאך הכחול" עם אוטה למפר ב"דודתו של צ'רלי" ובסרטו של וורנר הרצוג "בלתי מנוצחים". דיסק המחווה שלו לקורט וייל, "וייל המקסים" שיצא בשנת 2000, קיבל את פרס "קלאסיק אקו" היוקרתי. ב-2004 הופיע לראשונה עם המופע בניו יורק ובעקבות הביקורות הוזמן שוב, לקרגני הול ב-2005 ו-2007.

ראבה ותזמורת ה – Palast Orcheste יופיעו ב-18 וב-19 בחודש הבא בבית האופרה במשכן לאמנויות הבמה ת"א, ב-20.10 בתיאטרון ירושלים, ב-21.10 באולם קריגר בחיפה.

מחירי כרטיסים  299-149 ₪.

מקס ראבה – קטעים