שרבטו, שרבטו. זה משתלם. לא רק מילים. גם מוסיקה. תני לו את הלב. אל תתני לא לחכות, רחמים עליו. אבל הוא אינו רוצה בכלל לבכות. הוא רוצה לשמוח.
ילדי התבורי'ס מתחילים נמוך מלמטה בתקווה להגיע גבוה למעלה. בן אל תבורי יצטרך לעבוד קשה כדי להגיע לפסגה ה"מזרחית" הצפופה,הרבה יותר קשה מאשר המאמץ המופרך להשיג את הלב שלה. המילים והלחן בסופו של דבר הם אמצעי. המשרבטים למדו את המלאכה, החרוזים כבר יוצאים שבלונות כמו ממכונה פופקורן כולל קלישאות שמזמן לא נצפו במוסיקה המקומית ("טובים השניים מן האחד") המוסיקה המענטזת והמאונפפת כבר אינה מצליחה לבדל בין התבורי לנרקיס לאהרון. ההפקה המוסיקלית תיקח את השיר למקומות הראויים לו בין שניצל לעוף. איך שר בן אל: "סך הכל רוצה לשמוח" . ועל כך יש לי לומר – שמחת זקנתי. who cares. ולאבא שימי: נכון שהילד דומה לך, אבל מוסיקלית, התפוח נופל קצת  רחוק, לא?

אין לך/ כוונות, אני נותן לך/ את כולי וּמסמן לך/ בינתיים מתבונן בך

/ הנה את נפתחת/ רמזים אלי שולחת/ את כזאת בלתי נשכחת

/ מה עוד צריך לקרות? רק

פזמון: קחי לי / את הלב ואל תתני לי/ לחכות שתתרגלי לי/ רק ביחד יש כאן כוח מיוחד/ קחי לי/ את הלב ואל תתני לי/ לחכות שתתרגלי לי/ כי תמיד טובים השניים מאחד  / קחי לי    

נוח/ מהאש הזו לברוח/ את החבל קצת למתוח/ סך הכל רוצה לשמוח/ את לא משכנעת/ מוציאה אותי מדעת/ אך בִּפנים גם את יודעת/ מה עוד צריך לקרות, אז

פזמון: קחי לי/ את הלב ואל תתני לי/ לחכות שתתרגלי לי/ רק ביחד יש כאן כוח מיוחד/ קחי לי/ את הלב ואל תתני לי/  לחכות שתתרגלי לי/ כי תמיד טובים השניים מאחד / קחי לי