אני מדפדף בספר המפואר והמושקע שממנו שלפתי את הדיסק. ללא ספק: מפעל חיים של גדי סרי על שירת יהודי תימן. יותר מזה: לא זוכר מוצר דומה, רציני, עשיר מיוחד כל כך של מוסיקאי מודרני בן הדור השלישי לעולי תימן על שורשי המוסיקה של אבותיו. זה מתחיל מהדפוס, העיצוב, שפע האינפורמציה (מקורות, היסטוריה) ומגיע עד המוסיקה, לא רק הצלילים אלא בכל מה שקשור לעיצוב הסאונד.

גדי סרי, איש ההקשה, מסביר בדברי ההקדמה לדיסק – כי הייתה כאן גם תחושה של שליחות שנבעה מהיותו בן הדור האחרון שזכה לשמוע את צליליה המקוריים של שירת יהודי תימן, זו ששמע "מסביב לשולחן" ללא ליווי כלי, כנהוג בשירת יהודי תימן אשר גזרו על עצמם מנהגי אבלות מאז חורבן בית המקדש. רק בדורות האחרונים עם חדירת פחי הנפט לתימן – נוסף אלמנט של הקשה ביתית.

סרי לא שכח את הפחים ("אודה לאלי", "ישקף אלוהים"), בבסיס הוא מחובר לאדמה הזו, בעיקר בשירת הזמרים האותנטית, בהיגוי, בהרכב הגברי הנהוג בשירים המקוריים של הדיוואן התימני (שעוצב ע"י ר' שלום שבזי),  אבל כמוסיקאי מודרני הרגיש משוחרר להעניק לשירים את המעטפת המוסיקלית שלו, לגוון בבחירת הכלים. להעניק נפח בצליל שנוגע אף ברוק, במוסיקה אתנית על גווניה (הצליל הקלטי ב-"אודה לאלי")
התוצאה מרתקת. סרי הצליח למצוא את האיזונים הנכונים בין הדידקטי למענג, בין עבר להווה, בין מסורת לחידוש, בין הצליל המקורי לצליל החדש. בין המסורת המוסיקלית הלוקאלית האותנטית לצליל שלוקח אותה אל מרחבי מוסיקת העולם בלבוש מודרני שעושה לה כבוד.

שירים: שמע אל, ספרי תמה, קריה יפהפיה, אם ננעלו, שר הממונה, אודה לאלי, אההבת הדסה, ישקף אלוהים, לפלח הרימון, אשאל אלוהי

זמרים: דוד (דדי) ג'יראפי, יחיאל (חיליק) ג'יראפי, טל בדני,מתי סרי, גולן לוי, תומר חתוכה.