אני מכיר עוד ביצוע אחד לשיר הזה – של מאיר בנאי בדואט עם ארקדי דוכין. אשמח לשמוע על גרסה נוספת. יש שירים שמזוהים טוטאלית עם יוצריהם. זה השיר האולטימטיבי הזה. שיר על אהבה לוהטת ובת חלוף. יש כאלו בחיים. גאות ושפל. הדובר בשיר מכיר את הסוג הזה, הסטוצי. לא אהבתו הראשונה קצרת הטווח.
הרים ועמקים. מאיר מספר על עוד אחת שהבטיחה ואכזבה. ניצתה וכבתה כמו גפרור. המבטים הלוטים – עכשיו כמו שני זרים. היא כבר כל כך רחוקה שאין אפילו דמעות. חוזרים למעגל החיפושים של "בן לוקח בת" בתקווה שזה יקרה שוב עם האחרת…
מתאים לקצב נסיעה, מושר בנימת געגועים מסוימת שקצת סותרת את הנתק המוחלט בשיר. מנגינה כזו, טון כזה אינם יכולים שלא לעורר כמיהה, אבל זו ככל הנראה כמיהה לאהבה הבאה. מנגינה שלוקחת אותך בשבי. אחת לדורות. מהסוג שתלמיד גיטרה ינסה להשיג את האקורדים. משרטטת את קווי המתאר היפים של מאיר בנאי כיוצר ישראלי שתתקשו להכניסו למשבצת. יותר ה אמת שלו, הנשמה שלו, היופי הטהור הקסום שלו. (מתוך האלבום "וביניהם" 1992)
את היית יפה כל כך / אז במסיבה / בעינייך השתויות / הצעת לי אהבה / האורות עמומים / ואנחנו כבר עוזבים
רוח בשדרה, / את כאן לצידי / לילה יעבור / בביתך או בביתי / ובנגיעה / יש בה גם תקווה
שאת האחת שחיפשתי בדרכי.
אבל זה סיפור נוסף / של אהבה קצרה / והאש שבערה / כמעט מיד כבתה / בלי כאב, בלי/ דמעות / כאן דרכינו נפרדות
שוב למעגל / בו אני לכוד / בן לוקח בת / ורוקד איתה ריקוד / שוב מהתחלה / דלת תיפתח
וכשאכנס, להיכן אני נכנס?
בלי כאב, בלי דמעות…
מאיר בנאי – אהבה קצרה
