בעולם הפופ כמו בעולם הפופ – מוות אינו  סיום קריירה. בוודאי – לא אצל מייקל ג'קסון. רק אצל מלך פופ כל כך פורה, התהליך היצירתי מעולם לא נעצר, כלומר גם אחרי מותו – אפשר להוציא אלבום חדש שלם.

מייקל המשיך לכתוב ולהקליט בכל מקום, אפילו בדירת חבר בניו ג'רזי ועד האולפנים בלאס וגאס ובלוס אנג'לס עם מבחר משתפי פעולה. רוב השירים באלבום הוקלטו במהלך השנים האחרונות לחייו. אחדים הם  מתקופה מוקדמת.

"מייקל" מכיל עשרה שירים אשר הופקו ע"י סוללה של מפיקים בשיתוף עם ג'קסון עצמו, הכוללת בין השאר את טדי ריילי, אדי קאסיו, ג'יימס פורטה, ג'ון מקליין, ת'רון "נף-יו" פימסטר, אייקון ולני קרביץ. השניים האחרונים אף מתארחים באלבום בנוסף לראפר 50 סנט.

האם כל הקולות כאן הם של מייקל ג'קסון? בחודש שעבר טענה אמו קתרין שרבים מהשירים מכילים קולות שאינם של הבן שלה. ב"סוני" דחו כמובן את הטענה. יש מי שסבורים שהיא שווה בדיקה…הגם שלמיטב שמיעתי רוב השירים נשמעים מייקל גקסון.

עוד שאלה שמתעוררת? מתי הקליט ג'קסון את השירים? תקשיבו, למשל, לשיר העשירי Much Too Soon  – זה אינו הג'קסון של השנים האחרונות אלא הקול הצעיר מתקופת Thriller.

אבל מי שאינו בראש להקשות, יקבל את מקבץ מייקל ג'קסוני מאוד טיפוסי. למעשה 10 שירים שחוברו להם יחדיו במעשה טלאים מופלא –  10 קטעים שהם דגימות של כל מה שאפיין את מייקל מוסיקאלית. Best Of Joy – הוא דוגמא בולטת, במנגינה, בביצוע, בקולות מאוד סוונטיז. Hold My Hand דואט עם אייקון – עבר הפקה עכשווית יוצאת מהכלל, אייקון הוא שותף שווה אם לא למעלה. I Can't Make It עם לני קרביץ שפותח זכה לשדרוג משמעותי. על התופים – דייב גרול (שעבר – נירוונה)

ועוד שניים מצוינים: I Like The Way You love Me – מנגינה יפהפיה, נוגעת ומגעת, מיטבו של ג'קסון, במלודיה ובהרמוניה. Holywood Tonight שמתחיל בשירה כנסייתית חרישית הוא הוא אחד השירים הקצביים-פאנקיים ששמעתי ממייקל ג'קסון.

בהנחה שכל האלבום הוא מייקל ג'קסון, אפשר ליהנות מאלבום פופ-ריתם אנ' בלוז-פאנקי מלודי טוב מאוד, בלדות במיטב המסורת של מייקל, קצביים שלוקחים לאותם מקומות שהם החיבור המצוין בין קצב ומנגינה, בין  Soul  ו – Gospel  להיפ הופ. למה יש לי הרגשה שכבר עובדים על האלבום הבא של מייקל?