ליבו הרומנטי הגואה. מי לא יאמין לטון של משה פרץ כשהוא שר לאהובה "קחי אותי אלייך ותביני שאת החצי השני שלי" – משהו שנשמע כמעט סכיזופרני, אבל בואו נגיד שבאהבה הגדולה, יש גם מידה של סכיזופרניה. מחלת נפש של ממש. משהו בכל זאת לא הכי חלק בזוגיות – כי הוא מבקש לצעוד איתה "אל מקום יותר רגוע", נוף מרהיב ג'קוזי ויין אדום או שמדובר באיזה "רעש" ברקע שמביא אותו לוידוי הרגשני הזה, שמשתוקק להגיע "לשם"? על כך לא תקבלו תשובה בשיר. מצד שני, אולי לא חייבים להקשות. אחרי הכול מה הוא מבקש?  להביט איתה על הירח. כולה – להביט על הירח.
לעצם העניין: הטקסט אינו מזכה את משה פרץ בנקודות זכות. נכון שהפשוט הזה הוא לעיתים הכי "נכון" – אבל שפה רזה שמטרטרת "קחי אותי קחי אותי" לא עושה לי את זה. מצד שני – עם מנגינה וטון שיא הרגש של מאוהב אמיתי. מגיע לו שתיקח אותו לאי שם, כולל ירח בתמונה. יותר חשוב – תשדרג לו כניסות לסלולר, קופות כרטיס. היכל נוקיה. שירה בציבור. מי צריך יותר. דודו אהרון, הכפפה אצלך.

בואי נצעד אני ואת / אל מקום יותר רגוע
יד ביד לא לבד / ונביט אל הירח
כוכבים יאירו לך / את הדרך ואת התקווה

אף אחד לא ייקח / אותך ממני לעולם / ואת תהי לי לאישה
אותך אשמור מכל משמר / והתקווה שבעיניים
היא תיקח אותי תישא אותי לשם