מצד אחד שיר כמו Stairway to Heaven מציג את הצד הלירי של רוברט פלנט, ללא ספק מהשירים המרטיטים ביותר בתולדות הרוק, בנוי יפהפה. סוחף רגשית. מצד אחר, זה גיטריסט על כג’ימי פייג’ שיודע לעבור מכיסוח של "הסכר נפרץ" לנגינת מנדולינה של "קרב לנצח". האלבום שמעוטר על העטיפה בסמלים של ימה"ב, מראה העוצמה שבחיבור הקול הזועק של פלאנט והגיטרה המייללת של פייג’ בשיר כמו "כלב שחור". זה גם אלבום בו הזפלינים מצליחים להגשים את האוריינטציה הבלוזית שלהם כמו שהם רצו.
תגובה אחת
אחלה אלבום! מהאלבומים הטובים ביותר של הרוק.