היכונו לאנריקה, שלחו רשימת דרישות לקראת הגעתו. מה הוא רוצה כדי להתפנק ביזראל: הסדינים משי צפוף ורך – בצבע לבן, שמיכה בצבע מרגיע על גוונים, של כחול – תכלת , הווילונות – בצבע לבן בלבד, פרחים לבנים בלבד – יש אפשרות גם לכמה פרחים אדומים בודדים. מגבות בצבע לבן ולא גדולות מידי במקלחת. סוויטה – משקיפה לים בקומה האחרונה. ביום המופע: חדר הלבשה אישי גדול ומרווח, תאורה מרגיעה, ספה מרווחת וגדולה בצבע לבן, פרחים לבנים טריים (לא גבוהים), בקבוקי מים בטמפרטורת החדר, איסור שטיחים בחדר ההלבשה, מגבות בצבע שחור, סלסלת פירות, סלסלת מתוקים ושוקולד (רק לא שוקולד מריר)
רגע, רגע, גם אני רוצה להיות סופרסטאר על תקן מאהב לטיני. תקשיבו לצלילים. זה נשמע ככה? כחול, תכלת, נוף משקיף לים, תאורה מרגיעה. ותודה גדולה לויטני יוסטון. כמה שהיא משדרגת. אגב, אתם מבינים למה מגבות בצבע לבן – במלון, בצבע שחור בהופעה? הוא יעלה בדיוק לנקודה שאבא חוליו מרח את הקהל בנוקיה. ובשיר הזה – התפוח ממש לא נפל רחוק מדי. Could I Have This Kiss Forever. אחרי רשימת דרישות כזו אפשר לסרב?