קלאסיקת סול-מיוסיק. יצירה של בחינה עצמית והצהרות חברתיות, שבהקלטתה ניגן סטיבי וונדר במרבית הכלים.  האלבום הוליד שני להיטי מקום ראשון: Superstition  ו"את השמש של חיי", שיר אהבה אפביט יפהפה,  בעוד שיר כ"ביג בראדר", מציג את וונדר גם בפן הפוליטי שלו – "רצחת את כול מנהיגינו, אינני צריך לעשות משהו נגדך, כי את תגרום לכול ארצך ליפול"
אם שירי אהבה, אז השיר המסיים Believe  נשמע אף עמוק ומשכנע יותר מ"את השמש של חיי" בהיבט של וונדר על משבר האישי שלו באותם ימים.  הקטע הפאנקי Superstition הוא מהטובים ביותר שוונדר כתב – שיר שנכנס לפנתיאון השירים של הסול, ושיר חובה להבנת המוסיקה שלו.
האלבום מבהיר שסטיבי וונדר עזב את ה-R&B הקלאסי כדי להתנסות יותר עם המקלדת לז'אנרים שונים מו ב- You And I, בלדה מלאת נשמה עם מינימום נגינה. הסינגל המוביל מהאלבום, Superstition מחזיר את ה-Fאנק במנגינה כל כך מדבקת, שהיא הפכה חלק מהדי.אן.איי של וונדר.
וונדר שיכתב את חוקי ה-R&B הפופולרי, והוכיח שהוא יכול לעשות הכל בבת אחת, לחבר נשמה אמיתית עם טוויסט פאנקי. אלבום שקשה למצוא בו פגם. אלבום של גאון מוסיקה.

**** Talking Book הוא אלבום האולפן החמישה עשר של סטיבי וונדר, שיצא ב-28 באוקטובר 1972 ב-Tamla, חברת בת של Motown Records. אלבום זה ו-Music of My Mind, שיצאו מוקדם יותר באותה שנה, נחשבים בדרך כלל כמסמנים את תחילתה של "התקופה הקלאסית" של וונדר.

Stevie Wonder and Jeff Beck Perform "Superstition" at Rock and Roll Hall of Fame 25th Anniversary