מישהו כתב שלהאזין לקול של FEIST זה כמו להקשיב לאלט סקסופון. מתוק אבל לא מתקתק. ג’אזי אבל לא ג’אז. בין אנגלי לצרפתי.

ואכן הקטע המשועשע שנקרא "טוט דוקומנט"’ הוא ואלס בתערובת צרפתית ואנגלית. FEIST משרטטת מצבי רוח בפשטות, בלי לכפות אותם על המאזין. אבל היא לא מפסיקה לעשות מעברים מסגנון לסגנון, ממצב רוח למצב רוח. האווירה משתנה ממהורהרת לשובבית. "מאשבום" עוסק בחיים בערים הקוסמופליטיות, כאשר הבנאדם למעשה חולם על חיים במקום שקט. המוסיקה היא שילוב חכם בין גיטרה אקוסטית, כלי הקשה וכלי נשיפה.

"כאשר הייתי נערה" הוא כבר עיבוד אפרו שבטי אלקטרוני מהמיוחדים בדיסק, והטון מזכיר את שינייד אוקונור וב"אינסייד אאוט", זה כמה מפתיע עוד שינוי קיצוני – קאבר רוק פאנקיי לשיר של הבי-ג’יז. אז מי היא FEIST? לא יודע. אני רק יכול להגיד שהיא מקסימה במיוחדות שלה. וזה אלבום לנישת המיוחדים.