"אול יו ניד איז הייט", כל מה שאתם זקוקים לו זה שנאה, שרה אמה פולוק. הפרפרזה האירונית על הביטלס קובעת פחות או יותר את הטון המלנכולי של הדלגדוס הסקוטיים. הם יודעים לעטוף תחושות אומללות בשפעת צליל מיתר, לעיתים אולי באופן קצת מוגזם. "כל אחד מחכה להפתעה גדולה/אבל אף אחד לא ידע כשהיא תגיע/ אז שגרו אותה". זה אלבון שנועד לעיכול איטי וסבלני, שמחלחל לאט. מי שאוהב את "מרקורי רב", או "פליימינג ליפס", הדלגדוס יכנסו למתחם אהבותיו. הטקסטים טעונים בעצב, בזעם, אבל המוסיקה מרככת אותם. מישהו אמר על המוסיקה של הדלגדוס: זה כמו להביט בפנים יפות מלאות צלקות.
