אינני מחסידי המוסיקה של קובי פרץ. לשם שינוי – לא אכתוב עוד ביקורת על המוסיקה שלו: הפעם הנושא: איך מתיחסת התקשורת לזמרי הז'אנר עליהם היא אוהבת לכתוב, או ליתר דיוק – משחרת לטרפם.
הכותרת שלי: קובי פרץ עומד לדין ולא בבית משפט שמחשיד אותו בעבירות מס, אלא  נוכח הרשות השופטת של התקשורת. תרצו, לא בדין עסקינן אלא בלינץ' תקשורתי.
בכתבה שהופיעה במוסף "שישבת" של "ישראל היום" (16.9.2011) מאת חגי אוזן שכותרתה "מה קרה לקובי?" נקבע כי האיש סובל מירידה בכמות ההזמנות לאירועים לעומת עמיתיו לז'אנר (דודו אהרון, ליאור נרקיס, משה פרץ, איל גולן). לצורך כך חיטט הכתב ביומן ההזמנות של פרץ. כדי לשלוף נתון האומר שפרץ ירד מ- 50 הופעות בחודש לבקושי 15, שביומנו הרבה "תאריכים פנויים", שהוא הפך זמר של "אופצייה חלופית" בחתונות ובאירועים. כבר לא סוגר נוקיה. קיסריה התרחקה. אפילו גני התערוכה לא מה שהיה. שני מפיקים לקחו ממנו פסק זמן. ירדה הדרישה. בהשמעות ובסלולרי – ירידה וירידה.
שומו שמיים ורעדה הארץ. אז ירדה הדרישה לקובי פרץ. ווט דה פאק. ממה להתרגש? מה רוצים להגיד? שהוא פאסה? שמשהו מסריח? שהוא "אינו מביא קהל"? לא נורא. לעמיר בניון ובועז שרעבי לא היו עושים בית דין כזה. אבל הז'אנר של קובי פרץ הוא שוק עסקי. אם עסקי – יש לטפל במונחים עסקיים של שוק עם לעג לרש ושמחה לאיד. עזבו אתכם ממוסיקה. בשוק יש שינויים. "גורמים" טענו, לדברי הכתב, ש"עומר אדם הוא ששינה את התמונה מבחינת פרץ". מי הם ה"גורמים"? מה שחשוב – העיקר להינות מהצרות שלו.
בבית הדין של התקשורת יש להביא ראיות-הוכחות למצבו. אשת היוצר יוסי גיספן, שהסתכסך עם קובי פרץ, מעידה: "הוא גר ממש לידינו. לא מזמן ראיתי אותו. הוא היה טרוד, לא מגולח. אפשר היה לראות שהוא פשוט בתקופה לא טובה" "טרוד", "לא מגולח" אחלה הוכחות למצבו הירוד של קובי פרץ. מצחיק? עצוב? גם וגם.
הכתב ערך רשימת "אישומים" יותר מוצקים – פרשת ה"שלוכים שלופים" שהגיעה עד בית המשפט (עד היום לא ברור לי על מה הצעקה), חשדות בהעלמת מס, העימות בינו ובין חנה לסלאו ב"רוקדים עם כוכבים", תקרית במועדון לילה. אם רוצים להרוג ועוד לודא הריגה – אין בעיה, והכל כדי לומר משהו כמו: הוא בתקופה רעה. אשר ראובני, אמרגן, משיא עצה: "קובי פרץ צריך לסתום את הפה ולשיר יפה"… יענו, אל תדבר, תשיר, תעשה להיטים ואנחנו כבר נעשה ממך כסף.
מוסיקה? נו, באמת. לא מעניין את העיתון. אלא – תודה לזמר שהוא בירידה. זה המוטו שלמענו עמל הכתב על "תחקיר". ליבי לקובי פרץ. וטוב שלא הגיב במקרה הזה – זכות השתיקה מול בית הדין של התקשורת מוצדקת לחלוטין.