אריק איינשטטין וגיא בוקאטי עסוקים בשבוע האחרון הרבה עם שירי חסד וחמלה, הזדהות והתרגשות. יגידו – עולים על גל רגשני. אריק איש תורם. אין בעיה לשכנעו להתגייס למטרות נעלות. הוא לא האיש שילך על מניפולציות רגשניות. אצלו – בא מהלב ואמיתי. 
 אחרי "עכשיו כשאתה כאן", מתנגן שיר חדש יפה לכבוד יום ההתרמה של בית איזי שפירא שחל ב-26.10. בית איזי שפירא הינו ארגון ליזמות חברתית הפועל לשינוי באיכות חייהם של אנשים עם מוגבליות ובני משפחותיהם. האם לחסוך מעצמי דברי ביקורת? אז ככה: שיר הוא שיר. תרומה היא תרומה. תנו לאריק וגיא לשיר, תנו לכל מי שזקוק להפיק כוח מהצלילים. להמשיך ללכת הלאה. עד כאן בשביל התרומה.
שיר ילדים מהיבט מבוגר. בוקאטי כתב את הטקסט בגוף ראשון, מתוך ניסיון להתבונן מבעד עיני ילד. המילים, הלחן, העיבוד והקול עושים את העבודה. פשטות מנצחת. עושה מהעור חידודין. איך זה שהלחן התנגן בכזו קלות? איך המינורי הזה נשמע כאילו קיים אצלי מאז ומתמיד?!
שיר טוב, אם כי הטקסט עשוי להיות מלוטש יותר, למשל: "מותר להיות לאט כי אצלי זה אמיתי" הייתי משנה ל"להיות איטי" – מצלצל טוב יותר, אלא אם כן בוקאטי התכוון למגבלה לשונית (שפת ילדים). פרט לכך: שיר חם, עיבוד אווירה בטעם נוסטלגי, טון אבהי מלטף, מנגינה שובת לב. זה אריק.

אני ילד מיוחד גם כועס וגם נחמד, אני ילד לא רגיל קצת קשה לי להתחיל / כל מני דברים פשוטים שאחרים פשוט עושים, אני חייב להתגבר כי הגוף שלי אחר
אבא וגם אמא אוהבים אותי מאד, אם משהו קשה לי אני אומר להם בסוד, ואז הם מסבירים שיש לי קצב משלי, מותר להיות לאט כי אצלי זה אמיתי
פזמון: והעולם כל כך יפה, ובלב יש לי תקווה, שאצליח לקבל את הטוב ואת הרע / רק לא להתייאש כי יש בי את הכח, לנצח להפסיד העיקר זה לא לברוח
ויש ילדה אחת שהיא הכי יפה, לפעמים אני חולם שהיא שלי ואני שלה / ובלילה במיטה אני אומר לאלוהים, תעשה שהיא תאהב אותי מעכשיו לעולמים
פזמון: והעולם כל כך יפה…אני ממשיך ללכת הלאה….