המשך ל"אפ אין פליימס" הקודם של היוצר דן סנייתס (Snaith) המקליט גם תחת השם "מניטובה". תערובת מפולפלת של רוק פסיכודלי, טכנו, פרי ג’אז, ולמעשה כול מה שנכנס תחת ההגדרה של פיוז’ן רב סגנוני. 
קשה לתא במילים את ההתרחשויות המוסיקליות בדיסק הזה. ואלה באמת התרחשויות שהייתי מכנה את חלקן "סינמטיות". במהלך הדיסק קיבלתי תערובת של צלילים תעשייתים, טריפ הופ, אנרגתי, אנמי, דאנס הזוי. שינויים במצבי רוח, עליות ומורדות בלחץ הדם של היוצרים.  לא בטוח שהיוצר יודע  לאן פניו ומועדות. פתאום שומעים קטע פולקי מינימליסטי נוסח סיימון וגרפונקל בשנותיהם הראשונות ("הלו המרהדס") מה זה שייך? והקטע הבא Brahminy Kite זה כבר סגנון אחר לחלוטין נגיד דמוי רוברט וייט, מאוד מוחצן ואנרגתי, מעובד תזזיתי. מוסיקה יצירתית להאזנה, פסקול הזוי לאווירה.  הדיסק נקרא בתרגום חופשי "יחס אנושי טוב במיוחד". לא הייתי אומר שממש קיבלתי מהצלילים את יחס כזה. מה שכן: המעברים האלה בין סגנונות ומצבי רוח, מיוחדים. מפתיעים.