בחיפושיה אחרי "האושר הגדול", משתעשעת אמילי קרפל בוריאציה על הנושא, לא ממש תובנה. איפה מסתתר האושר החמקמק? הדמיון מוביל אל המתנה בתור במרכז מעגל עמוק בתוך בור. ניתן לעיתים לחוש רק את "צילו הנעים" של האושר שמפזר חומו בין הסדינים.
יותר מאשר אמילי קרפל מציעה אמירה מקורית, או תובנה ייחודית על הנושא, היא משרבטת מלל סתמי-נדוש באיזו מניירה נונשלנטית שמתחלפת להתפרצות צעקנית היסטרית. התחושה היא שהביצוע מקדם יותר התנסות אלקטרונית אטרקטיבית קרה מרשימה מאוד בניהולו המוסקלי של תומר אדם לנציגר, מאשר יצירה אותנטית ייחודית.

אני עומדת בתור/ לאושר גדול/ מחכה לי בקור/ ממתין במרכז מעגל/ עמוק בתוך בור/ בתוכו סוף לעצב הגדול
שנים עוברות במרדף/ מבלי לעצור/להביט לאחור/ כי רק בדרך נמצא/ אותו הסיפוק/ שיחזיק לשבוע בדיוק
איפה הוא מסתתר/ מתרגש לא בוער/ אושר בוא, בוא נעוף/ שב אצלי בין ידיי צפוף צפוף
מחליק בין האצבעות/ כל כמה דקות/ בא ואז נעלם/ ניתן להבחין לעיתים/ צילו הנעים/ מפזר חום גופו בין הסדינים
איפה הוא מסתתר…