לא רק העובדה שאסי ישראלוף הוא איש שלישיית בידור ("מה קשור") לקחה אותי אסוציאטיבית לגשש החיוור. גם באינטונציה יש משהו שהזכיר. מבחינת העיבוד הקולי שמעתי גם – כוורת. השיר מתחיל נוגה, לירי, מינורי, מהורהר. והנה תפנית מפתיעה – הופך קצבי בבית השני, עד כמעט מעין "פיצול אישיות". אסי ישראלוף כמו יוצא מהדכדוך כדי להגיע לעליצות פאנקיית וחוזר חלילה. מי שיגיד שזה משל לחיים – לא אתעמת איתו, גם כשמדובר בשיר קצר של כמה דקות שעוסק בגעגועים לאהובה – זה נשמע אינטגרטיבי, מסתדר יופי, גם בתזמור, גם בהרמוניות הקוליות.
אני קורא לך/ומוותר/ הימים לא קיימים והלילות/ שנים אני בורח ומתחמק מהעובדות/ כשאת תבואי ונדבר/ אני הכל זורק אלייך ומבלגן/ ואז אני חוזר שוב ומנגן לעצמי
אז אני רץ בחד תנועה/הגעגוע לעולם לא מתאדה הוא מתגבר/בשבתות ובחגים אני שולח לך מכתבים/והתנועה התחבורה/ושדה התעופה נראה מזמן לזמן
כמו משהו אחר/מהתל בך/מערפל בך הכל
אני צורח ושוב כואב/הימים לא קיימים והלילות/חיים שלמים אני בורח ונעלם שעות/כבר לא תבואי/לא נדבר/אנ'לא צועק אני כבר איש שמתגבר
אולי תבואי ונסתדר שעות
הוא לא ידע/שבסוף את תבואי מרחוק/הוא לא ידע הכל
