היא רואה עצמה השפית של המוסיקה השחורה העכשווית, מגישה מתכונים חדשים ומנות ראשונות, עיקריות, דיזרטים. אחרי חמישה גראמיז ואינספור פלטינות על ה"אנדר קונסטרקשן", מיסי מחוייבת לשיפורים ולשידרוגים בבישולים שלה.
אגב, היא בחרה ב"קוק בוק" כי לדעתה כול אלבום חדש שלה מצטיין בטעם אחר. ההיפ הופיסטית ממשיכה להתמקצע בשישי שלה, מאז "סופה דופה פליי" של 1997. ממש מתאים לה להיקרא "השפית" בתערובות הריתם נ’ בלוז שהיא מציעה. היכולת הבולטת שלה היא בבישולי פיוז’ן, האלד סקול והניו פאשן, שילובים של ראפ, היפ הופ סול מיוסיק ישן וחדש, מוסיקה ודיבור, רצינות והומור. הכול הולך בטכניקות עכשוויות (סימפולים) בתזמורים מגלומניים וגם במיקסוסים נחמדים. הסינגל "לוז קונטרול" בשיתוף פרינסס קיארה למשל נשמע כהימנון האפ-טמפו החדש של הראפ. ב"אירסיטבל דלישז" היא מסמפלת את האנגלי ריק סליק, והשניים עושים ראפ על רקע מגינה מתחלפת וביט היפ הופ.
אליוט היא מלכת שיתופי הפעולה. רשימה : טימבלנד והנפטונס, טוויט, פנטזיה, סליק ריק, מייק ג’ונס, מרי די בלידג’, גראנד פובה, ליל קים. מיסי אליוט הולכת על מעברים מסגנון לסגנון. והיא באמת מסרבת לקפוא על שמרים. חדשנית-חדשנית. וגם מבחינת הטקסטים יש חידוש כשהיא עוסקת בסיפור האישי שלה ב"מאבקי".
והיא אטרקטיבית, גם בשירים שאין לך עניין לעקוב אחרי הטקסטים שלהם. זו פשוט הצגת היפ הופ גדולה.
היפ הופ שאינו מנתב עצמו רק בכיוון אחד, משתמש בנכסי העבר, קורץ לפריקי ההרד-קור-ראפ, עושה שימוש אפקטיבי בקצבים אפריקניים, משתמשת בפורמולה בצורה מיוחדת, דיסק שמחייך לכולם.
