עידו רצון מנסה לשחזר משקעים מיחסים עם אב על רקע ילדותו. המבט לאחור מחזיר לסיטאוציות המתרחשות בנסיעה – לראות אירוסים פורחים, בדרך לעבודה. זכרונות נופים קסומים ומועדים מרגשים (יום העצמאות) מתערבבים עם תחושת חוסר תקשורת למרות שקיימת אהבה. את המורכבות בין משבר וגעגוע הלחין רצון במנגינה במקצב ומנגינה שמעניקים לסיפור זרימה מלודית יפה. הטון של רצון משדר את המבוכה בין געגוע, כאב, אהבה ותחושת החמצה. העיבוד לוקח את מערובלת הרגשות למקומות אקוסטיים רכים, קולות שמיימיים, צליל שמשרת את הנרטיב. עידו רצון שר בכוונה מלאה, עם איזו טווויסט קולי שהייתי מוותר עליו. שיר שמגיע ממקומות של אמת, מתורגם למוסיקה שמבטאת את התחושה.
אבא ואני נוסעים לראות ת'אירוסים שכבר פורחים/ זאת העונה לאהבה אז למה אני לא שמח/ אבא קונה קופסה כדי להחביא שם זכרונות שלא שוכח/ זוכר ביום העצמאות את הירח
אבא תסמוך עליי /זה בידיי,חיי / תבוא אורח/ למה נגמר ודי/ זה לא כדאי / ומי המנצח כאן
תבכה עליי/ אני עוד מחכה/ והוא לא פורש אליי ידיים שאבוא /וכולו עוצם את העיניים
אבא ואני נוסעים לעבודה/ זאת דרך ארוכה שתיקה/ זאת אהבה, אז למה אני שוב בורח/ כמה ימים של טוב ורע/ הולכים כי אין ברירה/ ושוב ירח זוכר ביום העצמאות אני לא שמח
אבא תסמוך עליי/ זה בידיי,חיי /תבוא אורח/ למה נגמר ודי/ זה לא כדאי/ ומי המנצח כאן
תבכה עליי/ אני עוד מחכה/ והוא לא פורש אליי ידיים /שאבוא וכולו עוצם את העיניים
