"אטלס סאונד" הוא ברדפורד ג'יימס קוקס, יליד Athens ג'ורג'יה בן 30, מוכר יותר כסולן הלהקה הפסיכדל-אמביינט Deerhunter. בשם "אטלס סאונד" משתמש קוקס מגיל 10 כאמצעי זיהוי למוסיקה שלו. שיטת היצירה של קוקס – זרם התודעה, רצף רעיונות -מחשבות ללא סדר כרונולוגי .
Atlas Sound אינו מה שמכנים Side Project של קוקס (של מי שמוכר מהרכב אחר). לפי ביקורות שקראתי, זוהי (מן הסתם) יצירתו החשובה ביותר, ואל תשתמשו בהגדרות שקוקס שונא. אבל מי שיגדיר אינדי רוק, פופ אלטרנטיבי-מודרני, לעיתים אוונגרד – לא אתווכח איתו. זה דיסק של בחינה עצמית שמתמקד בבדידות ותחושות דיפרסיה. גם בוחן את נושא הדת והאמונה. (Praying Man) אפשר להניח שקוקס שר גם על רקע נושא הומוסקסואליותו, עליו דיבר ברעיונותיו האחרונים: "He gave me pain / Gave me bruises / After the first time / The muscle loosens / Your pain is probably deeper" . בשיר כמו Doldrums קוקס מבטא תיעוב ממצבים שנגרמים ע"י אהבה. ב – Terra Incognita (ארץ לא נודעת) שומעים טונים גבוהים צפים, מהורהרים-הזוים במוסיקת אוווירה. היצירה היפה, המשמעותית ביותר בדיסק.
סאונד טעון אווירה, טונים משתנים, תחושת הבדידות-עצבות המוזרה מחלחלת. רעיונות מיוחדים, מלודיות משכרות, שכבות מפתיעות של צלילים, שינויים באווירה, מהלכים מוסיקליים מפתיעים. בשיר Te Amo (אני אוהב אותך), הנפתח בלולאות ארפג'ים בפסנתר, קוקס לא בדיוק שר, אלא כמו מדווח לה בטנור גבוה מתוק: "אני אוהב אותך, אעמיד פנים כאילו את האחת והיחידה") העיבוד חללי-שמיימי, מתלכד המקצב האיטי.
וגם פופ כמו Mona Lisa,שיר פסנתר, שמזכיר את עבודות הסולו הראשונות של ג'ון לנון. לא כדאי להשוות למשהו. קוקס מיוחד, מגוון בקונטקסטים סגנוניים כאילו זה הדבר הכי טבעי מבחינתו. אלבום מעולם אחר.
נ.ב. עבודות הצילום לאלבום נעשו ע"י מייק רוק, הצלם האגדי המוכר מעבודותיו לדיוויד בואי.

Atlas Sound אטלס סאונד – Te Amo