הדממה אינה מכירה את אורות הניאון של חיינו, ממתינה בלי טינה שנתעורר אל האור שבה. מוש בן בסט מחפש את האור בדממה. אנחנו בחורף 2012. הנרטיב שלו מתאים לימים אפורים. גם צבע העטיפה בהתאם – איש קטן על אפור גדול. איש מתבונן על עצמו-סביבתו, ששר בקול אפרורי לא מרשים על מה שעובר עליו מנקודת מבט, שהיא כמעט כל אחד מאיתנו.
האלבום נפתח דווקא בחיוך – רשימות של רצונות, הכי נדושות על רקע התקופה בה אנו חיים ("אני רוצה"), אבל מתקדר בשירים של בחינה עצמית – על האבא במשבר שמרגיש עדיין ילד ("הגבר שלכם מגדל אתכם/ ואתם מגדלים אותי")
קול מלחש את הדממה בעיבוד אלקטרוני-סרט-מתח. ("בדממה" – מהשירים הנוגים-נוגעים-מגיעים בדיסק) צליל אווירה אפרורי שאופף את "מכור" ( מסמים ועד מנגל של יום העצמאות) – כל כך נדוש, אבל תואם מציאות. מצליח לשדר את תחושת חוסר היכולת להפסיק להתמכר.
מוש בן בסט של צלילים, מקצבים וקולות מתערבלים כדי תחושת הזיה לאורך הדיסק – מביט על החיים. ב"גלים" עוברים לקצב אפ-טמפו על עליות ומורדות בחיים – "להיות למעלה זו החוכמה – תמיד הגל יורד בחזרה". וגם "שלא אטבע, ישאר מספיק חמצן לעליה". תובנה נדושה שאיכשהו עוברת במסגרת הארת הפשטות הקיומית של הבנאדם באלבום.
ההארה הזו לובשת קורטוב פסיכולוגי ב"אגו" – "אני הרבה יותר חשוב/ ממה שהוא לאני" על היישות העצמאית של ה"אני" – מולו דוברו. שיר קצבי שסובל ממנגינה בינונית, שבלונית, שאינה מצליחה להרימו. מכאן מוש בן בסט יורד לדאון טמפו אווירה אפלולי ב"ים גדול" – שברירי מחשבות על גורליות ואהבה – שיר תחושתי אפור עמוק, שמחזיר מוסיקלית לדממה. ירונה הראל מצטרפת לבן בסט לדואט קסום – "אל הגן" – פסק זמן של זוגיות ברגע של כמיהה לחמימות מנחמת, שהעיבוד העניק לו תחושת ריחופיות.
"מחכה לבשורה" הוא שיר מהורהר, מעין סיפור הזוי, כמעט בדיבור, על מותו של יקיר – מנקודת מבטה החרדה של הממתינה לדפיקה על הדלת, ששומעת את קולו אומר – "אל תכעסי אם אלך לפני שייגמר"…
"לב" – בסיום מחזיר לאווירה האפרורית – על מהות הקיום מרגע בו קיבל את פעימות הלב מאמא, על הרגישות לתנודות החיים – רגישות שעוברת לאורך הדיסק. העיבודים וההפקה המוסיקלית האלקטרונית היפה (צח דרורי, שגיא צורף) מעניקים לנרטיב מעטפת אווירה בלעדית, למעשה את טון הדממה האפרורי שאופף את בן בסט. לא זמר של The Voice, אבל בעל קול פנימי שמעניק למוסיקה טון אמיתי.
* מוש בן בסט? מוכר? – מרקוביץ', הבחור עם הגיטרה והמוסיקאי שבחבורה מהסדרה 'עניין של זמן'. בזמנו – שחקן בתיאטרון חיפה (בין היתר בהצגה 'משחקים בחצר האחורית'), הגיש את התכנית 'רדיו פרטי' ב 88 FM. בהמשך – כעורך, במאי, מנהל קריאייטיב במחלקות הפרומו בערוץ 3 וב'רשת'. עכשיו, כנראה – זה הדבר האמיתי.
