יאסו, אייל, התגעגעת לימי אריס וטריפונס? צליל הגיטרה – כולו מחווה לימים שיוונית עשתה עלייה, התגיירה והפכה למזרחית נפוצה. מה המילים האלו? "עברתי דרך החיים", "פצעוני חברים" "על הרגעים הכי קשים מעולם לא סיפרתי". משהו אוטוביוגרפי? סימפטיה לאיש המצליח אבל הדואב, הגבר-ילד הסובל של אמא ששם מבטחו באלהים?
ניסיתי לאתר מהפך בבחירת הטקסט, אבל בסופו של שיר – זה שטוח ומניפולטיבי כמו הרבה שירים נפוצים. כל המרכיבים השקופים – אמא, אלהים, ילדים, מטפורות שחוקות – "אורח בעולם הזה", "לא כל הנוצץ זהב" שמרחיקות את אייל גולן משיר אישי אותנטי באמת. יוסי גיספן הוא חייט לפי הזמנה. יודע לייצר חרוז ומקצב, אבל בעת ובעונה אחת חושב גם על צרכן הז'אנר, ובשורה התחתונה זה מצלצל כמו שהקהל של גולן יאהב, הקול הנהדר, הלחן קל, קליט, פונה למכנה המשותף הרחב והארוך ביותר כולל הגימיק הרטרו הים תיכוני. ניפגש בשמחות.

עברתי דרך החיים/ אמא גם אני אורח/ פצעוני חברים / לכולם אני סולח
לילות שימחתי אנשים / את העצב לי שמרתי
על הרגעים הכי קשים / מעולם לך לא סיפרתי
פזמון: שם הייתי לבדי / הנשמה קראה לך אמא/ דמעות נפלו אל סוד הלילה/ רק אלוהים שמר עליי
נדמה חיי היו קלים / לא כל הנוצץ זהב/ וידעתי גוזלים / עד אחרון ימיי אותם אוהב
בעיני כולם אני זוהר / אך מאחוריי הדלת/ הלבד גם הוא חבר שבוכה איתי כמו ילד
פזמון: שם הייתי לבדי / הנשמה קראה לך אמא/ דמעות נפלו אל סוד הלילה/ רק אלוהים שמר עליי