רגע של גילוי  והארה עובר על הדובר בשיר. בזמן שתיקה, מנמיך עצמו מול בורא עולם, ומודה לו. מהות האמונה שאינה שואלת שאלות. רק תודה. אשרי המאמין. מי יקח ממנו את מה שחש בעצמותיו. אודי דוידי גם מפויס עד עצמותיו – הטון הרך המתכוון, המנגינה העגולה, הקולות המקשטים. נעים זמירות אמוציונאלי. אני מאמין לדוידי שליבו ופיו שווים, אבל הטקסט הפשטני והמוסיקה המתקתקה מתקשים לצרפני לעולמו הרוחני. יכול להיות שאני במיעוט, אבל אין כאן משהו מבעיר ומסעיר שיגרום לי לחצות את הכביש.

 מתי בפעם האחרונה עצרתי לרגע/להקשיב לעוצמה, להתמכר לדממה/מתי בפעם האחרונה הצלחתי להביט אחור/להפסיק לספור הצלחה אכזבה/ועכשיו אני עומד, זה רגע אמיתי /אני מרגיש בעצמות  שמשהו מבעיר אותי //אני לעצמי אין בי כלום/ מעפר אני בא ואליו אשוב/ עכשיו שתיקה/זמן לומר תודה

מתי בפעם האחרונה הרגשתי לרגע/שאני מִדְבָּר ואתה לי עץ בשממה/מתי בפעם האחרונה הרגשתי את הטיפות /שהִשְקֵתַ אותי עם כל נשימה/ועכשיו אני עומד, זה רגע אמיתי /אני מרגיש בעצמות  שמשהו מבעיר אותי // אני לעצמי אין בי כלום/ מעפר אני בא ואליו אשוב/ עכשיו שתיקה/ זמן לומר תודה