The Smile נשמע כמו שם אופטימי ללהקה המכילה שני חברי רדיוהד – תום יורק וג'וני גרינווד-שצירפו את טום סקינר מ – Sons of Kemet כמתופף. השלישייה השתמשה בהופעת הבכורה שלה בפסטיבל גלסטונברי כדי להבהיר: "קוראים לנו The Smile: אבל זה לא החיוך הנחמד אלא יותר החיוך של הבחור שמשקר לך כל יום". באחדים -13 השירים ב"אור למשיכת תשומת לב" חשים משבר ודיסטופיה שמתקרבים.
האלקטרוניקה הפועמת של הפותח "The Same" מרמזת על הלבבות הדוהרים והרקות הפועמות של עידן החרדה החריפה שלנו, והמילים של יורק מרגישות כמו קריאה לאחדות והתגייסות: "אנחנו לא צריכים להילחם/להסתכל אל האור/ל תפוס את זה בשתי ידיים / מה שאתה יודע נכון".
כמתחשב תמידי בדינמיקה של כוח ומחשבה, הוא סוקר עולם שבו "בא החורבן" ("“Speech Bubbles”) תחת שלטונם של "מיליארדרים נבחרים" (“The Opposite”), ועדיין יש מקום שבו מחאה, קיצונית ככל שתהיה, יכולה להיות שינוי של היוולדות מחדש (“The Smoke”). בין גיטרות נוקבות והתפרצויות של ג'אז חופשי, יורק עוסק בניצול לרעה של כוח ("לעולם לא תעבוד בטלוויזיה שוב").
אלו לא בדיוק נושאים חדשים עבור יורק, וזה גם אינו אלבום שמקצין את רדיוהד. A Light for Attracting Attention שואב מתקופות שונות של עבודת העבר של יורק וגרינווד. הרהיטות הרגשית של של גרינווד מופיעה מחדש ב“Speech Bubbles” וב“Pana-Vision,”, בעוד שהקסם של יורק ממשיך להלך ב-"Open the Floodgates" וב- "Free in the Knowledge", בלדה גיטרה אקוסטית יפהפייה בנוסחי "Fake Plastic Trees" של רדיוהד.
האלבום מסתיים ב "Skrting on the Surface", שיר ששודר לראשונה בהופעה של יורק ב-2009 עם Atoms for Peace, מעוטר בצליל הארפג'ו של גיטרת גרינווד והפלסטו הכואב של יורק. המסר שלו לגבי שבריריות הקיום – “When we realize we have only to die, then we’re out of here/We’re just skirting on the surface”.
האלבום מרגיש יותר כמו רענון, עידון או אפילו הגשמה של עיקרי הליבה של רדיוהד. יצירה מעוצבת בעדינות הממזגת אקספרימנטליות ויופי קולי צרוף, A Light For Attracting Attention עומד בזכות עצמו כיצירת רוק ברמה הגבוהה ביותר. הגישה היצירתית המשוחררת של The Smile מציעה צד חדש ליורק וגרינווד, למעשה הצגת הכימיה היצירתית המתמשכת של שניים מהמוזיקאים הבולטים בדור שלהם.
The Smile – Skrting On The Surface
The Smile – Thin Thing
