מה שמזכיר לי שיחה עם המוסכניק  שתיקן לי את הגרוטאה. "מה אתה עוד עושה פה?", הוא שואל ומוציא את הסלולרי להראות תמונות מתאילנד. "תגיע לשם – לא תרצה לחזור". העיניים שלו נצצו.
שירי מימון וברי סחרוף חובקים דואט ונוסעים רחוק. רעיון הבריחה מתחדד על רקע מה שקורה במקומותינו:  תחושת תסכול מהמציאות היומיומית, מאובדן הדרך מהתמוטטות הביטחון, החברה, הכלכלה. הבריחה למקום רחוק נתפסת כדרך להתחיל מחדש, לגלות עולמות חדשים, ולהשתחרר מהכבלים והלחצים של החיים הקודמים. כמו השיחה עם המוסכניק שמעלה אפשרות בריחה, גם מימון את סחרוף מציגים אפשרות בעצם השאלה המאתגרת – "מה אם נסע רחוק/הודו פינת בנגקוק", שאין בה משום החלטת מימוש אלא משאת נפש, פנטזיה.
שירי מימון גייסה את ברי סחרוף לביצוע משותף, והתוצאה מצדיקה את הדואט, משדרגת  באופן משמעותי את השיר הקצבי, יוצרת קונטרסט משלים בין הקולות. שירת הרגש של שניהם מעצימה. הקצב מתיידד נפלא עם המנגינה, והשיר עולה על נתיב מרכזי מלהיב.

שירי מימון וברי סחרוף ניסע רחוק

מה אם נסע רחוק/הודו פינת בנגקוק
בוקר אחד נעוף מכאן/ בלי לפחד ממה שיבוא
מה אם נשכח הכל/ בלי ארמונות בחול
נחיה רק את מה שעכשיו / בלי כסף וזהב, רק כחול

אני מפנטזת, בשקט / מחשבות משודרות בלקט, צועקת
חלומות על בית בכוכב אחר/ אני והפסנתר/ אני מפנטזת בשקט

וזה קורא לי בלילות / הראש שלי מלא קולות
הלב צורח לי תפילות/ אחרי הכל נמשיך לרקוד.

מה אם נסע היום/ בלי להגיד שלום
מה אם פשוט נעוף מכאן/ נשאיר את הבלאגן
מאחור

אני מפנטזת, בשקט / מחשבות משודרות בלקט, צועקת
חלומות על בית בכוכב אחר
אני והפסנתר/ אני מפנטזת בשקט

שירי מימון פייסבוק