אביב בכר ושירה בן שמחון חי וקיים

אביב בכר ושירה בן שמחון – חי וקיים

"חי וקיים" הוא שיר של תשובה רגשית, לא דתית – דרך הכרה בכאב, ובחירה מודעת לחיות למרות הכול. הביצוע של אביב בכר ושירה בן שמחון מאופק מאוד – כמעט לוחש – וזה בדיוק מה שעושה אותו כל-כך עוצמתי.

מילים: אביב בכר לחן: אביב בכר ועמית שגיא הפקה מוזיקלית: עמית שגיא עיבוד: עמית שגיא ואביב בכר
4.5/5

השיר "חי וקיים" בביצועם של אביב בכר ושירה בן שמחון, הוא יצירה עדינה אך עוצמתית, שנכתבת כמעט כתפילה פוסט-טראומטית. מדובר בתחושה  שלקוחה מן השבר, אך אינה שוקעת בו. השיר נכתב מתוך חורבן, אך פונה לחיים. זהו שיר של רגעי תקומה רגשיים, המתארים את היציאה מן האבל, או לפחות – את הרצון לצאת ממנו.
"לא להישבר עוד רגע והגעת…" "הזמן כמו עוצר כשהשמחה נפתחת…" הפתיחה היא הדקה שלפני ההתפרצות, השהות בין בכי לשמחה. יש כאן הבנה שריפוי הוא תהליך, אך גם מצריך רגע החלטה פנימית.
"הבכי משתנה… טיפה ועוד טיפה – ברכה" – המטמורפוזה של הדמעה: הדמעות שעד כה סימלו שבר, מתחילות להפוך לברכה. זהו מהלך פנימי של טרנספורמציה – לא רק לשרוד את הכאב, אלא למצוא בו משמעות.
"הנה הגיע יום אחרי גלות שורפת…"

בבית השני יש שימוש במונחים תנ"כיים: "גלות", "ציפור", "כנפיים", "ברכה" לתיאור  סיום תקופה של כאב מתמשך. הדימוי של "ציפור בכף ידך" מחדד את השבריריות של התקווה, אך גם את האפשרות שדווקא העדינות – היא המפתח לחיים.
השיא הרגשי  נמצא בפזמון –  "ואתה חי, כל כך חי, כאילו אין יותר פחד…" הכרזה קיומית: לא רק שאתה נושם, אתה חי באמת. השימוש ב־"כאילו" מעיד על כך שזה לא אשליה – אלא בחירה מודעת לראות כך את העולם.
"כל עוד הנר דולק – הנשמה דולקת..." – רמז מפורש לדברי הרבי מקוצק ולמקורות חסידיים – כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן. השיר הופך לתפילה של ממש – מדבר על תקווה שבוקעת מתוך שקט, לא מרעש.
"חי וקיים" הוא שיר של תשובה רגשית, לא דתית – דרך הכרה בכאב, ובחירה מודעת לחיות למרות הכול.
מסר? לאהוב את החיים למרות הכול "ואתה חי הכי חי שהיית אי פעם – חי וקיים" – אמירה עמוקה על קיום.לא רק "לשרוד", לא רק "להחזיק מעמד". לחיות באופן מלא, מתוך בחירה להרגיש, להחלים, לקוות.
הלחן המינורי מלווה את השיר מתחילתו, אבל לא שוקע בעצבות – אלא שומר על מתח רך, מחכה להתפרצות התקווה.
הביצוע של אביב בכר ושירה בן שמחון מעודן-מאופק, וזה בדיוק מה שעושה אותו כל-כך עוצמתי. דו-שיח קולי בין גבר ואישה שהופך את החוויה לאוניברסלית: זה לא סיפור של מישהו אחד. זו קריאה קולקטיבית לחיים.

אביב בכר ושירה בן שמחון חי וקיים

לא להשבר עוד רגע והגעת
הזמן כמו עוצר כשהשמחה נפתחת 
הבכי משתנה וכל דמעות העצב
טיפה ועוד טיפה 
ברכה 

הנה הגיע יום אחרי גלות שורפת 
אחרי לילות אין ספור יממה עיקשת 
ציפור בכף ידך בעדינות פורשת 
כנפיה בשבילך
ברכה ואתה חי 
כל כך חי 
כאילו אין יותר פחד 
ואין רוע בעולם  
ואתה חי הכי חי 
שהיית אי פעם 
חי וקיים כל עוד הנר דולק הנשמה דולקת
אתה עוד תתקן בלהבה של שקט 
מתוך החושך אור עוד מעט יפציע 
לא נכנע, גיבור 
אתה ואתה חי 
כל כך חי 
כאילו אין יותר פחד 
ואין עוד רוע בעולם  
ואתה חי 
הכי חי שהיית אי פעם 
חי וקיים 

 

אביב בכר פייסבוק

share

3 אהבו את זה

share

3 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן