הבשורה: הכיסאות במשכן לאומנויות הבמה בת"א, הלא הוא בית האופרה – נשארו שלמים. הסיבה: חלק ממעריצי אורייה היפ חצו את השישים וחמש. לידי צרח איש שנראה כמו אחד שקיבל כמה שעות חופשה ממוסד לחולי נפש. איש כבן שישים צורח כמו מעריץ בן 17? התחושה שעברה מהקהל: כל מה שהגיע אחרי אורייה, דיפ פרפל, בלק סאבאת' ולד זפלין – לא נחשב.
גם השריד היחיד לאורייה היפ מודל 69 מיק בוקס – עדיין לא נגמל: השיער, המשקפים הכהים. מה לא עושים כדי לשמור על מותג רוק. לא די מוסיקה. אתה צריך לשחק אותה Rock Legend. מיתולוגיית רוק…
מושב זקני הרוק? הרוק של פעם הזדקן – חיצונית, אבל הגברים שברו את קירות בית האבות והם ממשיכים לבעוט בלי להזיע. יותר נכון להגיד: הזמן רץ, אבל אינו בורח לפליטי הז'אנר. לא להאמין – אבל זוהי הפעם השישית של אוריה היפ בישראל, אחרי ארבעה עשורים מאז הקמתה. מהמייסדים נמצא את מיק בוקס (שירה, גיטרה). האחרים: ג'ון ג'ואיט שהחליף את טרוור בולדר (שירה,בס), ברני שואו (סולן שירה), פיל לנזון (שירה ,קלידים), ראסל גילברוק (שירה,תופים).
תזכורת: "אורייה היפ" הוקמה ע"י הזמר David Byron דיוויד ביירון והגיטריסט מיק בוקס. אלבומה הראשון נקרא Very 'eavy…Very 'umble לא ירד מהפטיפון שלי בשבעים. החבורה עברה שינויים פרסונאליים מדהימים. במהדורתה הראשונה ניגנו גם קן הנסלי (גיטרה) פול ניוטון (בס) והמתופף אלכס נפייר שהשתייך ללהקתם הישנה של ביירון ובוקס – "ספייס". נפייר הוחלף במהירות שיא ע"י ניגל אולסון. זה כמובן לא היה החילוף האחרון. למעשה, התחלופה באורייה היפ צריכה להיכנס לספר השיאים: לא להאמין, אבל התחלפו בה כ-30 נגנים במשך השנים. ההרכב היציב ביותר של הלהקה היה בין השנים 1972 ל-1975, אז גם הוציאו 5 אלבומים כשהראשון – Demons and Wizards נחשב לאחד הטובים של ההרכב. ב-1975, כאשר הפופולאריות של הלהקה הראתה סימני דעיכה – החלה מגמת נטישה. העזיבה הבולטת הייתה של הסולן דיוויד ביירון ב-1977. הוא הוחלף בג'ון לוטון. הזמר ברני שואו והקלידן פיל לנזון הצטרפו ב-1986. היום הם כבר חלק בלתי נפרד מהמותג. ה"בייבי" של החבורה הוא המתופף ראסל הילברוק. הוא הצטרף רק ב-2007.
מוסיקה: אותה תערובת הזו של פרוגרסיב, הרד רוק, מטאל. שומדבר מסעיר לא קרה גם אחרי אלבומה האחרון Into the wild שיצא ב-2011, ממנו קיבלנו בין השאר את הסינגל Neil on the head.
על הבמה – גברים באו לעבודה. ברני שואו מבין שהקהל מעוניין בבידור. (תביטו בנעליו – בצילומי הגלריה) מיק בוקס הגיש לו גיטרה לנשיכה. כן, כל המניירות מתקבלות בברכה. הרפרטואר תערובת עבר-הווה, חדשים ו"קלאסיקה", כשהדגש הוא בעיקר על fun, קול בריא מאוד, סולו גיטרה מרהיב, עבודת קלידים אפקטיבית. הקהל חיפש כמובן את הלהיטים הגדולים. ב – Gipsy המשיח הגיע. July Morning – גאולה בהתגשמותה. הם מזמינים אישה מהקהל להצטרף אליהם על הבמה לשיר אחד. עלו תשע.
לא יודע: לי העסק נשמע קצת אנכרוניסטי. פולחן רוק תיאטרלי מעט דביק של התרפקות על נכסי העבר יותר מאשר התחדשות. מבחינה זו – אורייה היפ עדיין מספקת את הסגנון, את העוצמה. את הסחורה.

Against the Odds
Overload
Traveller in Time
Sunrise
All My Life
I'm Ready
Between Two Worlds
Stealin'
Nail on the Head
Into the Wild
Gypsy
July Morning
Lady in Black
Encore:
Free'n'Easy
Easy Livin'

צילום: מרגלית חרסונסקי