בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר אמנים חילונים (או מסורתיים) שמוציאים שירים עם ניחוח דתי  ממש לפני יום כיפור או בימי הסליחות. הם שרים-מקוננים על חטא, מחילה, בקשת סליחה, או חיפוש אלוהי. אחת הסיבות לטרנד: בעידן שבו הדת הרשמית מרחיקה אנשים – המוזיקה מאפשרת חיבור רוחני אישי בלי ממסד. שיר בסגנון "תפילה" לקראת כיפור מתאים לפלייליסטים, מתנגן בתחנות רדיו, מבטיח חיבור רגשי עמוק עם הקהל ובונה "אירוע" סביבו כמו במקרה של אייל גולן ששר "צעקתי אליך" דוגמה מובהקת לטרנד לשירי סליחות/תפילה שמוצאים לפני יום כיפור או סביבו, שבהם זמרים פונים ישירות לאלוהים בשפה אישית, כמעט וידויית.
זהו שיר סופר אישי, שכולו בקשת עזרה, חשבון נפש, ועיבוד כאב – עם דימויים דתיים אבל גם דימויים יומיומיים.
"לא יודע מי אני היום / עדיין אין צדיק אחד בסדום" השורה הראשונה היא אובדן זהות – הדובר לא יודע מי הוא. השורה השנייה מבוססת על דימוי תנ"כי (סדום): אין צדיק אחד בסביבה, כלומר – החברה כולה מושחתת/ריקה, או שהוא עצמו לא מוצא נקודת זכות.
"ומה עם המכות היבשות / אני כמו מתאגרף" – גולן את חייו כקרב מתמשך, כמו מתאגרף שמקבל "מכות יבשות" – פגיעות שקטות אך כואבות.
"מדבר גבוהה אבל אני עדיין שמה בתחתית/ בלי עתיד בלי תקווה לא יודע מה התכלית,/ היצר על מאתיים לא מפסיק לרוץ/ איך הוא לא מתעייף." – וידוי גלוי – הוא מדבר גבוהה (כאילו אדם חזק/חכם) אבל מרגיש נמוך.
אין לו עתיד, אין תקווה, והוא שואל על תכלית. היצר (תאווה, חולשה) רץ על 200 – אי אפשר לעצור אותו. זהו לב התפילה לפני יום כיפור: הודאה בחולשה, בקושי לשלוט בעצמך.
הוא מבקש עזרה, כי  החיים הם קרב יומיומי, נושא "תיק על הגב" – משא חטא, משא חיים.
"כמו ילד אבוד בלי סודות צעקתי אליך/ הולך מתבודד בשדות מי אני בלעדיך"
מאמינים לגולן שמציג את עצמו כ"ילד אבוד", תמים, חשוף, מתבודד בשדות – דימוי של נביא או חסיד שיוצא לשדות להתפלל (מנהג חסידי ידוע), שמצהיר – "מי אני בלעדיך" – הצהרת תלות מוחלטת. הוא זה מודה בשקר ובהסתרה מאלוהים – תחושה של אשמה וחוסר יכולת לעמוד מול האמת.
"לא יודע מה יהיה מחר/ מרוב עצים כבר לא רואים את היער/ ואין חיות רעות כמו אנשים/ שסוגרים את הלב." – מקונן – פגיעה של אחרים, אכזבה מבני אדם.
וגם: "והימים שלי נשרפים כמו סיגריות במאפרה/ עוד ליטוף עוד סטירה,/ עוד פינה אחת שנסגרה" – החיים חולפים, נשחקים, מתבזבזים. ליטוף וסטירה – חוסר יציבות, אהבה וכאב מתערבבים
"אני כמו השירים שנתקעים/ בין תקווה לכאב." – הוא עצמו כמו שיר תקוע בין שני קצוות: תקווה מול כאב. זו מהות הסליחה: הכרה בכאב, חיפוש תקווה.
הלחן מינורי, איטי, נגיש מאוד, מעבר קצבי אפקטיבי,  הפקה נקייה יחסית, טעם מזרחי מעודן משולב בצליל חשמלי (סולו גיטרה), שמשאירה מקום לקול של אייל גולן, מתחיל שקט ומטפס לשיאי הרגש כדי לשדר וידוי מבפנים.
שאלה שרבים ישאלו: האם אדם שיש סביבו פרשות מוסריות – יכול לדבר באמינות על חטא, חרטה, אלוהים וסליחה? איך אפשר להתרגש מהמילים — כשיש עליו עננה כל כך כבדה? התשובה בעיני: 
אפשר להתרגש משיר, ולזכור שמאחוריו יש אדם מורכב, עם פצעים – וגם עם אחריות.

אייל גולן צעקתי אליך

לא יודע מי אני היום
עדיין אין צדיק אחד בסדום
ומה עם המכות היבשות
אני כמו מתאגרף

מדבר גבוהה אבל אני עדיין שמה בתחתית,
בלי עתיד בלי תקווה לא יודע מה התכלית,
היצר על מאתיים לא מפסיק לרוץ
איך הוא לא מתעייף.

תעזור לי כי כל יום זה קרב
זה כבד לי כמו תיק על הגב

כמו ילד אבוד בלי סודות צעקתי אלייך
הולך מתבודד בשדות מי אני בלעדייך.
ראית אותי בחדרי חדרים,
מוצא נחמה בשקרים
מסתתר מפנייך,
תעזור לי כי כל יום זה קרב
זה כבד לי כמו תיק על הגב.

לא יודע מה יהיה מחר
מרוב עצים כבר לא רואים את היער
ואין חיות רעות כמו אנשים
שסוגרים את הלב.

והימים שלי נשרפים כמו סיגריות במאפרה
עוד ליטוף עוד סטירה,
עוד פינה אחת שנסגרה,

אני כמו השירים שנתקעים
בין תקווה לכאב.

אייל גולן פייסבוק