איימי וינהאוס עברה תקופה סוערת במיוחד כשהיא הופיעה בטקס פרסי הבריט ב-2008. חייה הפרטיים נחגגו על ידי הצהובונים, שגם מתחו ביקורת על הסטנדרטים של מופע הבמה שלה. היא השתיקה בנחרצות את המתנגדים שלה ב-BRITs, כשביצעה גרסה מעולה ל“Valerie” של The Zutons עם מארק רונסון, וחזרה לבמה לבדה לביצוע מרטיט של "Love Is A Losing Game".
המורשת המדהימה שנותרה בעקבותיה. חייה ויצירתה של איימי ווינהאוס מושרשים במוזיקה הפופולרית במשך שנים רבות. היא הקליטה שני אלבומים במהלך חייה, השילוב שלה של בלוז, ג'אז, סול, פאנק, פופ ו-R&B היה, כמוה, בלתי ניתן להגדרה.
אלבום הבכורה שלה,Frank, היה "מועמד לפרס מרקורי". אלבום ההמשך שלה מ-2006, Back to Black, הוביל לשש מועמדויות לפרס גראמי וחמש זכיות,האמן החדש הטוב ביותר, תקליט השנה ושיר השנה. בשנת 2007 היא זכתה בפרס בריט לאמנית הבריטית הטובה ביותר; היא גם הייתה מועמדת לאלבום הבריטי הטוב ביותר. היא גם זכתה בפרס אייבור נובלו (Ivor Novello) שלוש פעמים.
איימי ויינהאוס 2008 טקס פרסי ה – Brit שרה Love Is A Losing Game
