"פחדים" של אלון הלפרין הוא שיר אישי כנה מאוד – מעין יומן התמודדות נפשית, שהופך לחוויית הזדהות קולקטיבית עבור כל מי שחווה חרדה, חוסר ביטחון, או פשוט גדילה והתבגרות בעולם שמלא באי-ודאות. זהו שיר מעודד אך לא מתייפייף, שמציע כוח לא דרך הבטחות ריקות, אלא מתוך הכרה אמיתית בפחד. זוהי כתיבה פשוטה כמעט יומיומית, שמצליחה לגעת בעומקים בלי דרמה מוגזמת – והביצוע של הלפרין תורם מאוד לתחושת האותנטיות.
זוהי רשימה חשופה של פחדים — לא מופשטים, אלא מוחשיים מאוד. פחדים חברתיים, פחד מהאהבה, פחד מהעצמאות, פחדים רגשיים-קיומיים ("פחדתי בלילות כשהחושך השתלט / פחדתי מחלום שלא ידעתי לפרט…")
החזרתיות על "פחדתי מ…" יוצרת מקצב מוכר כמעט כמו מנטרה – וזה אפקטיבי מאוד ליצירת הזדהות. מצד שני: "ועם השנים / כבר אפשר לספר / שכל יום שעובר / אני מתגבר על פחדים…" – שינוי זווית – לא עוד רק תיאור הפחד, אלא אקט של התמודדות. השימוש במטפורת הים – "בים הסוער שוב באומץ חותר" – מוסיף עומק רגשי וסמליות. אין כאן נס, אלא ניסיון קטן שהוליד תובנה גדולה. הרעיון פשוט אך עוצמתי: המעבר מהימנעות להתנסות חושף את חוסר האחיזה של הפחד.
זה לא שיר של "הכל הסתדר". זו הצעה לחיים של הכרה, סבלנות, התקדמות איטית. "תשהה בפחד בנחת" – שורת מפתח שאין בה קריאה למאבק אגרסיבי אלא לקבלה ושהייה מודעת. "עוד תראה לבסוף / הפחדים של
יש בשירה של הלפרין משה"פחדים" זהו שיר פשוט – אבל לא פשטני. הוא כתוב בגובה העיניים, בלי פוזה, ודווקא בכך כוחו – טבעי ראשוני, נקי ממניירות, השירה ברורה, כאילו מקריא מכתב לעצמו. ההפקה אינה מאפילה על המילים.. התחושה הכללית היא הזמנה לשיחה פתוחה עם הפחד, לא פסקול דרמטי אלא פסקול של החלמה הדרגתית.
אלון הלפרין פחדים צילום: מיכאל גליקמן בימוי ועריכה: שגיב "ליברה" פרש
פחדתי מחברה, מקשרים עם אנשים
פחדתי מסביבה, מלקלוט את החושים
פחדתי מחיבוק, פחדתי מחיבה
פחדתי מכוחה של אהבה
פחדתי מלצאת מחוץ לבית לבדי
פחדתי מלדאוג לבד לכסף של עצמי
פחדתי מבית ספר, פחדתי מצבא
ללמוד להסתדר עם מה שבא
ועם השנים
כבר אפשר לספר שכל יום שעובר
אני מתגבר על פחדים
אני לא מוותר, מנסה קצת יותר
מתקדם עוד כמה צעדים
ובים הסוער שוב באומץ חותר
עד שאגיע לחוף מבטחים
פחדתי בלילות כשהחושך השתלט
פחדתי מחלום שלא ידעתי לפרט
פחדתי מצרות כשלא מצאתי פתרונות
שאלות שלא ידעתי לענות
פחדתי להעיז ולהגשים את החלום
פחדתי לעצב בלי מגבלה את היומיום
פחדתי לזלזל במה שבאמת חשוב
פחדתי שלא אהיה אהוב
ועם השנים
כבר אפשר לספר שכל יום שעובר
אני מתגבר על פחדים
אני לא מוותר, מנסה קצת יותר
מתקדם עוד כמה צעדים
ובים הסוער שוב באומץ חותר
עד שאגיע לחוף מבטחים
ופחדתי כשמפלס הלחץ טיפ'לה עלה
פחדתי ליפול ולהתחיל מהתחלה
פחדתי שלא אוכל לשלוט בכל דבר
פחדתי מלא לדעת מה קורה מחר
ואז כשניסיתי רק טיפה להתמודד
למדתי שאין לי באמת ממה לפחד
ועם השנים
כבר אפשר לספר שכל יום שעובר
אני מתגבר על פחדים
אני לא מוותר, מנסה קצת יותר
מתקדם עוד כמה צעדים
ובים הסוער שוב באומץ חותר
עד שאגיע לחוף מבטחים
וכן זה אפשר
להביט על הפחד, לשהות בו בנחת
לאט לעבור כל דבר
בוא תתחיל בקטן, תנצל את הזמן
אף פעם זה לא מאוחר
עוד תראה לבסוף הפחדים של היום
יהפכו לניצחונות של מחר
הם יהפכו לניצחונות של מחר
