אליאור שמש שרה שיר וידוי חשוף, דרמטי, מלא פגיעוּת וכאב, שנשען על קול גבוה שמוביל את המתח הרגשי עד הקצה. זוהי בלדה וידויית־פסיכולוגית שמעמידה במרכז את חוויית ההאשמה הרגשית בתוך זוגיות רעילה.
מהשורה הראשונה השיר מציב אותנו בתוך מונולוג חושפני: “הלוואי והיית מבין אותי קצת” משפט של מישהי שנמאס לה להיות לא מובנת. כבר כאן נחשף העומק של השיר: המאמץ המתמיד להיות מוכרת, והכישלון של בן הזוג להכיר בה.הטון הוא וידויי, כואב, כמעט כמו שיחה מהבטן שנאמרת אחרי לילה ארוך מדי בתערובת של פופ עם נגיעות היפהופ.
הפזמון מחזק את מוטיב האשמה: "שאני שוב אשמה / בכל הבעיות שלנו” -זהו לב השיר: בן זוג שהופך את בת הזוג לכתובת לכל הכאב שלו, והיא מתוך פחד, אהבה או תשישות לוקחת עליו אחריות שלא שלה.
השיר מתאר מעגל של האשמה רגשית שהופך את הדוברת לכתף תמידית, אבל לעולם לא למישהי שנשמעים אליה באמת.
“אני בוחרת כל פעם לסתום תחורים” זו בחירה מודעת לשתוק, לא להגיב, לא להתעמת, גם כשהיא נפגעת. הדוברת אינה רק קורבן פסיבי; היא מודעת למנגנון, אך נשארת בו. הבחירה לשתוק נובעת מתוך ניסיון להגן על הזוגיות,
אך יוצרת הכחדה עצמית רגשית.
בחלק השני של השיר עולה כיוון חדש: “הלוואי לא היית מונע מהפחד / שוכח תפצע מההורים”. כאן השיר עובר מהאשמה להסבר. היא רואה את השורשים שלו, את הפצע שהוא נושא מהבית,מבינה את מקור הזעם שלו, אבל זה לא מצדיק את המחיר שהיא משלמת.
“לא מכניס אף אחד לחדר / אוי כמה קינאתי באלוקים” זהו ביטוי של קנאה לא בבן זוג אחר, אלא במי שמותר לו לדעת מה באמת קורה בתוך הלב שלו.
"אני אבכה שתשמע” – היא בוכה לא מתוך חולשה, אלא מתוך ניסיון להשמיע. הבכי הוא התקשורת היחידה שנותרה לה, והפזמון חושף את העיוות: הוא אומר לה דרמטית שהיא אשמה, והיא בוכה, כדי שגם הוא ירגיש משהו – “שיכאב גם לך”.
המוזיקה מעניקה לשיר אווירת וידוי רך־עשן, מאפשרת למילים לחתוך בלי להשאיר את המאזין מוצף. ההשפעה היא כמו חדר ריק שבו קול אחד ממלא את הכול. הקול הגבוה של אליאור שמש אינו קישוט:
הוא הכלי הנפשי שלה מייצר מומנט על סף שבירה, תחושה שהדוברת עומדת בין שתי נקודות קיצון: שברון והתקווה שאולי הפעם הוא ישמע. המוזיקה משדרת את הכאב בליווי עדין שמתרחב בפזמון, משאיר מקום לקול המדרדר, כמו דופק שעולה.
"אשמה” הוא לא רק שיר על זוגיות קשה; זה שיר על המחיר של להיות זו שמבינה תמיד, על השחיקה שבקבלה אינסופית, ועל הרגע שבו הדוברת מגלה שהמילה היחידה שנשארה לה היא אמת פשוטה – "זה לא מגיע לי"
זהו שיר אמיתי, רגיש, מדויק ופגיע, שנשמע כמו דף מיומן מתוך טיפול, אבל בלי להחליק את הקצוות.
אליאור שמש אשמה
הלווואי והיית מבין אותי קצת
הלוואי ולא הייתי צריכה לבכות
הלוואי לא היית קורא לי משוגעת
כל פעם שקשה לך להודות
זורק עליי שוב את כל החיצים
לא משאיר לי אפילו קצת זמן לתפוס
אני בוחרת כל פעם לסתום תחורים
בזמן שאתה בוחר להמשיך לכעוס
ואז יגיע מחר ותגיד לי שמה?
שאני שוב אשמה
בכל הבעיות שלנו
אתה תגיד לי דרמטית
אני אבכה שתשמע
שיכאב גם לך
למעלה, למטה
ביחד
איפה שאתה נמצא
אז למה זה מגיע לי?
הלוואי לא היית מונע מהפחד
שוכח תפצע מההורים
הלוואי והיית רואה אותי ככה
היינו חוזרים להיות ילדים
לא מכניס אף אחד לחדר
אוי כמה קינאתי באלוקים
לשכוח מה שקשור בשכל
הלוואי והיינו רק מנסים
ואז יגיע מחר ותגיד לי שמה?
שאני שוב אשמה
בכל הבעיות שלנו
אתה תגיד לי דרמטית
אני אבכה שתשמע
שיכאב גם לך
למעלה, למטה
ביחד
איפה שאתה נמצא
אז למה זה מגיע לי?
זה לא מגיע לי
זה לא מגיע לי
זה לא מגיע לי…
