יצרני המיינסטרים חיים את "הראש" שלהם. מדלגים על הסערה שעבר עלינו מאז ה-7 באוקטובר, ומסתפקים במטעמי פופ.  אליעד ומאי ספדיה שרבטו משהו על יחסי הבינו בינה. הוא בראש שלה, היא בראש שלו. מה עם הלב? לה אין כוחות אליו, לו נמאס מ"כישופיה", ובכל זאת הגבר תמה  "מתי נשב ונדבר?", והגברת עונה לו "כשאתה תהיה מספיק גבר". איך הוא עושה לה מה שהוא עושה אם איננו "מספיק גבר". הגבר משווע "להחזיר את הזמן", רוצים לחדש יחסיהם כקדם? מה  שם מסוכן? גם ה"לא מעניין" לא הסתדר לי בקונטקסט.  מה שבטוח: כטקסט השיר הזה לא ממש מעורר עניין.  הסיפור אקראי, אל תחפשו אמת חיים.
המוסיקה – לא דרמה ולא טרגדיה. הדואט נעים הליכות. פאנקי קליל.  אליעד ומאי ספדיה לא מחפשים מורכבות העיקר שיצא פשוט קליט בפורמט סטנדרטי של בתים ופזמונים שחוזרים על עצמם, הרמוניה קולית עגמומית-מתקתקה, מעבר אפקטיבי לבית קצבי כולל דו שיח דיבור, והכל בהפקה מוקפדת.

אליעד ומאי ספדיה לא מעניין אותי

אין לי/ כוחות יותר כבר/ אין לי דיי
נמאס לי/ כישפת אותי זה קלאסי את
אף אחת/ לא עושה לי מה שאת
אף אחד/ תדע שאף אחד

לא מעניין אותי/ וזה מסוכן
זה כל הזמן/ בראש שלי/ אתה בראש שלי
לא מעניין אותי/ ומפה לשם/ כל העולם
נופל איתי/ את בראש שלי

אין לי סבלנות יותר/ אבל אני תמיד חוזר
אולי כדאי שתוותר/ מה שאת עושה לא פייר
אל תשחק אותה קורבן/ אתה עושה לי בלאגן
מתי נשב ונדבר/ כשאתה תהיה מספיק גבר

אף אחד/ לא עושה לי מה שאתה
אף אחת/ מאמי אף אחד

לא מעניין אותי/ וזה מסוכן/ זה כל הזמן/ בראש שלי
אתה בראש שלי
לא מעניין אותי/ ומפה לשם/ כל העולם
נופל איתי/ את בראש שלי

הלוואי והייתי יכול/ להחזיר את הזמן
ועכשיו זה רק שנינו/ עזוב את כל מה שהיה/ היה

לא מעניין אותי/ וזה מסוכן
זה כל הזמן בראש שלי/ אתה בראש שלי
לא מעניין אותי/ ומפה לשם/ כל העולם
נופל איתי/ את בראש שלי

אליעד פייסבוק