עיון ביקורת

נתן גושן , באתי לחלום (פברואר 2020)

מוסיקה ישראלית

גם בשיר שנקרא "היום יהיה שמח" שר נתן גושן "עייף להחזיק את הראש מעל המים", אבל  במוסיקה של השיר הזה יש מצב לפזז קמעה עם חיוך על הפנים. כמעט לאורך כל האלבום הקצר (8 שירים) עובר אותו טון עגמומי על מצע מלודי רך ונגיש, במוסיקה שיש בה לא מעט השפעה (במודע או שלא במודע) של עידן רייכל במיוחד בשירים כמו "חזרי אלי" במנגינה, בנגיעות המזרחיות, בטון השירה, בהפקה הפסאודו אתנית המחניפה (צליל הקמנצ'ה), ב"סופר נשימות" כאן גם בניסוחי המשפטים ("למה לא תגידי לי מילים שיגרשו פחד"), שיותר מאשר מזכיר את שירי רייכל מהתקופות המוקדמות של הפרויקט. אילו היו מאתגרים אותי במי כתב את השיר ללא מידע מוקדם, אין לי שום ספק על מי הייתי מצביע.
נתן גושן סופר נשימות עד שהיא תבוא בפעם הבאה. תוגת נשימותיו עוברת כמעט לאורך כל האלבום. ברוב השירים – ענוגה היא התוגה, עטופה בעיבוד ובהפקה לוטפים. לעיתים ה,עטיפה" משדרגת לו נפלא. ב"באתי לחלום" הפותח – שיר העוסק במה שעומד כנגד חלום מילוי הגשמת מאווייו, העיבוד וההפקה  העניקו לגושן בשיר הזה שכבה  שחוברת לקולו הגבוה במתיקות מלנכולית יפה. גם אם הטקסט נוטה לשטחיות מסוימת בנסיון להכיל הכל בפאזל חיים פופוליסטי (פוליטיקה, דת, מוסר) – עדיין גושן מספק מוסיקה וביצוע שהם פופ באיכות גבוהה, שמצליח להתידד עם האוזן וגם לרדת ולחלחל לאזורי התחושה.
מצד אחר, שיר כ"מתגעגעת" נשמע אינסטנט פופ על אהבה ממרחקים שמעוררת געגועים. הלב שהיא חרטה עליו, סופה שמרימה הכל ומסובבת אותו, ואיך אפשר בלי מאמי. הו מאמי.  המתכון המלודי, ההפקה בעלת המרקם הפריך, הקול הכמו מיוסר – צפויים. המסלול שבחר – טוב לו, משרת אותו. מה רוצים – שילך על האלטרנטיבי, שיחפור ברזי נפשו? המיוסר נשמע דרמטי, אבל לא גורם לי להשתתף ביסוריו. גושן יודע לטפס במנעד כדי להקרין עוצמת רגש המבטאת געגועים.  אין לי דבר נגד פופ, בתנאי שהוא יישמע אותנטי, מיוחד, אמיתי, מעניין.  למרות הפעלת מטען רגשי המגובה, הקצב האלקטרוני החובט והטון הכמעט מתבכיין,  זה נשמע  כמו שימוש מניפולטיבי באיזושהי מסחטה רגשית.
גם ב"אין הרבה מה לעשות" –  שולטת מלנכוליות פריכה ונעימה, מלטפת יותר מאשר מחלחלת. שיר על ההמתנה לאושר שנמצא בדרך. טקסט של משחק סתמי של מחשבות על עתיד ורוד. המלודיה ענוגה. ההפקה המוסיקלית עטפה בקולות שמימים. גם כאן אתה לא יכול שלא לשמוע השפעה רייכלית.
בשיר האחרון באלבום, "נחכה לך", מצרף נתן גושן את ישי ריבו לניסיון לגעת בהסטוריה של עם ישראל – ממחאת רחוב, מלחמות  ("ריח קרבות… עם עייף חובש פצעיו …  צעקות בושה כבכל העיר"), טראומה ואקטואליה. ואז בחלק השני, מגיעה הפניה אל האל הרחום והחנון. לא אנחנו נציל את עצמנו. יש "אבא". נחכה לו, נקרא לו בלילות, נצעק אליו ברחובות רחם עלינו. אולי התכוונו למשיח שממאן להגיע, אבל בגדול – תפסת מרובה לא תפסת. לא מחאה ולא אמונה, אלא אותו טון של בקשו רחמים עלי כדי לייצג כביכול תחושה כללית.
גושן לקח את היומרה למנגינה נוגה, לשירה ענוגה בשנים שנועדו לרגש. חשתי מידה של מניפולציה בכריכת מחאת הדור הצעיר הצועק ברחובות ותחינה לרחמיו של החנון והרחום. למרות ששניים מהזמרים הטובים שילבו קולות. התחושה היא ניסיון מלודרמטי לא אמין לכרוך כאב של עם, מחאת המונים ואמונה.
היתרון של גושן באלבום הזה  – שהשירים יוצאים ממנו. הסונגרייטר הכי קרוב לסינגר במנגינות העגולות, במקצבים ובהפקות המוזיקליות שמסייעים לספר את הנרטיבים שלו . החיסרון הטקסטים הכאילו טראומטיים בינו ובינה,  הטון הממחזר את עצמו אבל שנשאר לרוב מלנכולי ענוג, על פני השטח – וללא עומק.

שירים: באתי לחלום, הכל פה יגמר, אין הרבה מה לעשות, חזרי אלי, היום יהיה שמח, מתגעגעת, סופר נשמות, נחכה לך – עם ישי ריבו
מילים: נתן גושן
לחנים: נתן גושן סתיו בגר
עיבודים והפקה מוסיקלית: גלעד שמואלי, סתיו בגר ג'וני גולדשטיין (ב"מתגעגעת") 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *