עננת עצבות יגון וכאב שירדה אחרי אסון ה-7 באוקטובר ממשיכה לרחף מעל עולם המוסיקה. יוצרים מוסיקה לא רק לאירוע טראומטי מסוים אלא למען תחושת החיבור לאחרים. השיר של גיא ויהל הוא כזה. מייצג אנשים רבים שחווים לילות ללא שינה, חוסר מידע, געגועים חסרי מעצור, הציפיה לחזרתם. עם מי אנחנו מתקשרים בשיר הזה ? עם האמנים? עם דמות שאיננו מכירים? עם הוויית העצב הכללית? כל התשובות באות בחשבון.
מן הייאוש והחושך מבקשים גיא ויהל אור. הצליל האקוסטי מסמן היטב את קווי המתאר של העצבות המהולה בתקווה. השירה עגמומית ומתכוונת. ההרמוניה המענגת משדרת עצבות יפה. הפרדוקס: אנחנו מוצאים את עצמנו מתנחמים על ידי האזנה למוזיקה עצובה. ה"כמה זמן חיכינו שתחזור" אפוף אווירה מלנכולית שמימית אסתטית מייצאת יופי בלעדי. זוהי לא מנגינת החושך. היא מפיצה אור.
*** לזכרו של לאור אברמוב ז״ל שנרצח במסיבה בנובה לאור הוא בנו של די ג'יי דרוויש אחד מהתקליטנים הגדולים בארץ בסצנת הטראנס
גיא ויהל מחכים לאור
ארוכה מאוד הדרך הביתה/ יותר מדי ימים ללא שינה
חיכינו לזריחה והיא לא באה/ היא לא תבוא עד שתגיע גם אתה
מחכים לאור/ והנה הוא נוגע/ כמה זמן חיכינו שתחזור בחזרה
מחכים לאור/ אולי אתה שומע/ הבטחת שתחזור והזריחה עוד מחכה
הימים עוברים ואין מי שמודיע/ מתי תפתח את דלת הכניסה
הילדים בוכים מרגע שעזבת/ הלוואי תספיק לבוא עד השקיעה
מחכים לאור/ והנה הוא נוגע/ כמה זמן חיכינו שתחזור בחזרה
מחכים לאור/ אולי אתה שומע/ הבטחת שתחזור והזריחה עוד מחכה
