קופנגן כמשל. העולם גדול. יש לאן לברוח. גיא ויהל שרים על המצוקה וההתלבטות של אנשים צעירים אם להישאר כאן. נושא הבריחה של צעירים מישראל, במיוחד בתקופות של משבר פוליטי, ביטחוני או כלכלי, מעורר רגשות רבים ושיח ציבורי נוקב. מדובר בהחלטה אישית מורכבת, שלרוב אינה נובעת מגחמה רגעית, אלא מהתלבטות עמוקה שמערבת ערכים, תחושת שייכות, ביטחון אישי וכלכלי, וגם תקווה לעתיד טוב יותר. אירועים ביטחוניים, משברים פוליטיים, ותחושת התפוררות של מוסדות הדמוקרטיה בישראל מובילים רבים לחוש שהמדינה כבר לא מספקת להם את הביטחון הפיזי או הערכי שהם מחפשים. הדיור היקר, השכר שלא תמיד תואם את רמת החיים, והפערים הכלכליים, גורמים לרבים לחשוב שאולי בחו"ל – לפחות במדינות מערביות – יוכלו לבנות עתיד יציב יותר. עבור חלק, ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות יצרו תחושת זרות, במיוחד בקרב חילונים, ליברלים, בני מיעוטים, או קהילת הלהט"ב, שמרגישים שהמדינה כבר לא מייצגת אותם.
שאלת ההתלבטות – האם לעקור מכאן נוגעת לשורשים ולמשפחה: ישראל היא הבית, המקום שבו נולדת, המשפחה והחברים – זה לא דבר קל לוותר עליו. יש בזה משהו שמחזיק אותך, גם אם קשה. צעירים רבים עדיין רואים בהישארות כאן מעשה ציוני, של נאמנות למקום, רצון לשנות מתוך המדינה ולא מבחוץ. להילחם על מה שחשוב להם.
גיא ויהל שרים את ההתלבטות בשיר רוק קולח שמשדר את המצוקה והתסכול. למרות האופי הקצבי ה"שמח" של השיר, הוא מצליח להכיל את התחושה והתובנה בדואט קולי מלא כוונה. חשוב ששיר כזה יהדהד בתחנות הרדיו, בכבישים ובפקקים.
*** שיר ראשון שמוציאים גיא ויהל מאלבום חדש שנקרא "שורשים/ כנפיים"
ילום תמונת יח״צ: דן פרץ
גיא ויהל קופנגן תסריט ובימוי: עמית בנסנג’י שחקנים: אושרי כהן וסשה שוטורוב צילום ועריכה: רז הרמל
את כל הזמן אומרת רק אתה עוד לא מוכן
את כל הזמן שואלת אם נגמר לנו הזמן
לא מצליחה לנשום מרוב שמסוכן אומרת
מי ישלם את המחיר בשביל לחיות כאן
להיות כאן לחיות
לא יודע מי אני עוד מסוגל להיות
לא רוצה לברוח אני רק רוצה לחיות
חברים של חברים עוברים לקופנגן
אני נאחז עוד מחפש סיבה לחיות כאן
להיות כאן לחיות
כמה מטוסים נספור עד שהפחד יעבור
כמה עוד לילות אתה צריך
לראות שאי אפשר לחיות רגיל ולהמשיך
תגיד לי מה אתה מרגיש
אולי להישאר זה לוותר אני כבר במקום אחר
נבואות על נבואות על מה יכול לקרות
כמה מלחמות על האדמה הזאת
כסף מזומן בית ביוון לבנות
את יודעת כמה אני מפחד לחיות שם
להיות שם לחיות
כמה מטוסים נספור עד שהפחד יעבור?
כמה עוד לילות אתה צריך
לראות שאי אפשר להמשיך לחיות רגיל ולהמשיך
תגיד לי מה אתה מרגיש
אולי להישאר זה לוותר אני כבר במקום אחר
לא יודע מי אני עוד מסוגל להיות
לא רוצה לברוח אני רק רוצה לחיות
חברים של חברים עוברים לקופנגן
אני נאחז עוד מחפש סיבה לחיות כאן
להיות כאן לחיות
