גיל שפירא  מעדכן אינפורמציה על עולם ההיכרויות. כמו בכל סטירה יש מקום להגזמה והכללה, אלא שבכל עשן יש אש, ולכן – הציניות לגיטימית. בואו נאמין שיש עדיין מי שמגיעים ל"האחת והיחידה" לא דרך "שוק הבשר". שפירא מתאר שוק ההכרויות שבו כולם נראים אותו דבר כמו "במטחנת בשר". מה יום מיומיים? האם זו אינה קלישאה של עולם ההיכרויות הממוסחר מאז ומעולם? במה שונה "שוק הבשר" של תקופתנו? האם השידוכים של פעם לא הולידו מפגשים משעממים ומטרידים בבתי קפה? כאן חולשת הטקסט – באי איפיון-ייחוד התקופה הזו.
למי שהדימוי של "מטחנת בשר" מזכיר את הפרצופים הזהים שיוצאים ממטחנת בשר בסרטון של  Another Brick In The Wall של פינק פלויד, אומר מיד: מוסיקלית – "גן פעמון" נמצאת באזור אחר של הגלובוס המוזיקלי. מכאן לא תצא בשורת הרוק הישראלי החדש. מצד שני: השיר הקליל עובר  את בית ספרנו. זהו שיר קברטי משועשע מעובד בקריצת עין, בו חוברים הקולות למעין המנון לשירה בציבור של מקהלה גברית שמקבלת רוח גבית של מעבר לגיטרות חשמליות.

בשוק צעצועים ענק מוציאים אותך מהקרטונים/ אתה סגור הרמטית
ארוז בתוך קופסת הוריך/ והם קורעים את העטיפה בלי רחמים
אתה יוצא לשטח – שיהיה לך בהצלחה!
כמו במטחנת בשר כולם נראים בדיוק אותו דבר
וכל אחד מוכר עצמו כאיש איכות – כדאי לכם לקנות!
אתה יושב איתה בבית קפה/ מוציא סיגריה להקל על אי נוחות
ומדבר על הגלים ששטפו לך את המוח
שוק בשר, שוק בשר…
השיר הזה מוקדש לך – האחת היחידה
אם יום אחד אמצא אותך אחרי סקר שוק ארוך
אני אציג אותך לראווה/ תראו כולם! זאת אישתי היקרה
וכולם יקנאו בי כי אני מקום ראשון בשוק בשר
שוק בשר, שוק בשר…