אהבה, רומנטיקה, התשוקה והקשר בין בני זוג, תחושת חוסר ודאות, קנאה, משיכה וניגודים רגשיים, מערכות יחסים עם העצמי. דוג'ה קאט Doja Cat – אלבומה החמישי. קאט אמרה כי זה פרויקט שמנגיש את צד הפופ שלה, לאחר שבתקופה מסוימת טענה שהיא “לא תעבוד בפופ” יותר. תקופת שנות ה־80 היא ההשפעה המרכזית על הצליל של Vie — סינת’ים, סקסופונים, קולות מלודיים רכים, עיבודים רטרו.גם אלמנטים אפ טו דייט, ראפ, אלקטרונייקה עכשוויית.
המיקס וההפקה מתוחכמים — יש הרגשה של “אסתטיקה” מובהקת, כמעט כיצירת אווירה של סרט רטרו או פלייליסט שנות ה־80. בולטת הקפדה על האיזון בין חלקים מלודיים רגועים לחלקים ראפיים/קצביים — חלק מהשירים נותנים מקום קולי רחב יותר, אחרים נוטים להיות מקוטעים יותר עם מעבר בין שירה לרפ. למרות הניסיון ליצור גיוון, התחושה היא של “חזרות” — חלק מהשירים אולי נשמעים דומים מדי מבחינת גישה מוזיקלית ומבנה, הצליל חוזר על עצמו, במיוחד במעברים דומים של סינת’ים ותופים כמו נכתב באחת הביקורות – כאילו “עוקבת אחרי תסריט” במקום שתמשיך אג’נדות טבעיות שלה.מצד שני, אפשר לקחת את חוסר הגיוון כחלק מקונספט האחידות של האלבום, תחושת “זהות” שמלווה לאורך האלבום. בולטת היכולת שלה היכולת של דוג'ה לנועבין טווחים קוליים (falsetto, שירה רגילה), להפוך את הקול כרובד נוסף במוזיקה.
Vie הוא אלבום שמנסה לגשר בין עבר לעתיד/ מצד אחד לחזור לצד הפופ שמזוהה עם דוג'ה קאט, מצד שני לחדש ולנסות לבטא רגשות מורכבים. המבנה המוזיקלי עם ניחוח שנות ה־80 מצליח בהחלט לייצר אווירה יחודית, ויש שירים שבולטים מאוד מבחינת גימורים ועיבודים. אבל לא כולו מצליח להתרומם — חלק מהקולות נשמעים דומים, וחלק מהקטעים מרגישים פחות ממוקדים.
Vie הוא ניסיון אמיץ ומעניין, עם רגעים של הצלחה אמיתית, הוא רחוק מלהיות מושלם, אין בו פריצת דרך. מצד שני היא מתקרבת לפופ המבריק של אלבומי הפריצה שלה Planet Her ו-Hot Pink – כן, האלבומים שהיא מאוחר יותר דחתה כ"פופ בינוני" שנעשה כ"גניבה של כסף". אבל זה הצליל של דוג'ה קאט בצורה הכי אותנטית שלה אבל לא בלתי צפויה.
.
