פטס דומינו

הקול דבש השירים והזכרונות משנות ה-50

היש מכנה משותף לשירים פרט להכנסתם תחת מטריה של שנות החמישים ה"נוסטלגיות"?

דיסק משולש הליקון
4/5

דף היח"צ שהגיע עם הדיסק מדבר על "מוסיקה נוסטלגית ומתוקה לסבא וסבתא, לאבא ולאמא, לדור המבוגר, לגיל הזהב, שירי נערותם ואהבותיהם הראשונות… אי שם בחמישים. רק שכחו לציין שמותר להביא את זה גם לבני 30 ומעלה/מטה, שאמנם לא היו בתכנון אז, אבל מאוד יתכן שהם פגשו חלק מזמרי האוסף שכמעט כולם כבר אינם בין החיים – פרנקי לין, בינג קרוסבי, פרנק סינטרה, ג'ולי לונדון, אלמה קוגן, הרי בלפונטה, מט מונרו, פרי קומו, אלביס (הקרונר, זמר הבלדות, לא הרוקנ'רול), דיאנה וושינגטון, לואיס ארסטרונג, הפלטרס, דין מרטין, אל מרטינו, דני ויליאמס, פט בון, דוריס דיי, פגי לי, ג'וני ריי, רוג'ר ויליאמס, בילי הולידיי, פטס דומינו, ארבעת האסים, שרה וון, טוני בנט, ורה לין.
העטיפות – לצאת ידי חובה. לא עושות חשק. עשיתם כבר עבודת איסוף יפה – למה שנת ההקלטה אינה מופיעה ליד כל שיר? למה אין איזה ספרון מצורף שאומר כמה דברים על השירים האלה. ומה המכנה המשותף?
היש מכנה משותף לכולם פרט להכנסתם תחת מטריה של שנות החמישים ה"נוסטלגיות"?
אנחנו במשבצת של פופ ווקאלי (Vocal) מיושן, מושג שמייחס לפופ המיינסטרימי האמריקני הקלאסי בביצועים ישנים ומיושנים של זמרים או להקות קוליות בטרם פרוץ הרוקנ'רול. באותם הימים, זמרים דרך כלל לא כתבו את השירים שלהם. הם בחרו לשיר שירים של כתובים מקצוענים כמו אירווינג ברלין, ג'ורג' גרשווין וקול פורטר, רוגרס והארט, מרסר-מנציני, בליווי תזמורת גדולה או הרכב סווינג. במהלך שנות ה-30 וה-40, הזמרים היו במרכז ההרכבים התזמורתיים, חלקם הפכו גם לסטארים ענקיים במונחים של ימינו – זמרים כבינג קרוסבי, פרנק סינטרה, ובהמשך, בשנות ה-50 זמרים שהמשיכו בז'אנר הזה של הפופ המסורתי – מקרוסבי וסינטרה ועד מל טורמה, טוני בנט ואלה פיצ'גראלד, עם נגיעות ברורות בסווינג ובג'אז. קוראים להם גם זמרי הבלדות – המתמחים בשירים ליריים מלודיים סנטימנטליים בקצב סלואו ("באלאד טמפו") להקות קוליות הרמוניות, שהתפתחו במהלך שלושים השנה שבין שנות העשרים לשנות החמישים.

דיסק 1: Unforgettable להיט הנוסטלגיה של כל הזמנים, ונט קינג קול עדיין דה קינג אופ נוסטלג'יק גם בשיר אחר בדיסק הזה – Mona Lisa. אלביס פרסלי, בריטון נוגה, באחת הגרסאות הראשונות של Love Me Tender. פרנקי ליין באחד משיאי הרגש של הדיסק – I Believe. סלואו הנצח. לס פול גיטריסט הג'אז והזמר יחד מרי פורד שרים Vaya Con Dios. – משירי האהבה הקלאסיים הנצחיים. ג'ולי לונדון עולה מן האוב עם Cry Me A River, ופרנק סינטרה שר Everybody Loves Somebody בקול צעיר. מה שנת ההקלטה? אלמה קוגן, מהאהבות של השנים ההן – Liittle Things mean A Lot. איזו זמרת. פרנק סינטרה מורח ב – Young At Heart. סינטרה נמצא בדיסק הזה בלבד ב-5 שירים.
דיסק 2: לא הייתם מזהים את אלביס ב"בלו מון" – הקלטה שאינה ראויה להיכנס לדיסק, אבל פיקנטריה לואיס ארמסטרונג רומנטי להחריד ב"נשיקה לבנות עליה חלום" הפלטרס – "רק את" – זה הביצוע המקורי ביותר. דין מרטין ב"תמיד אוהב אותך" – בעיבוד לאקורדיון משיאי הנוסטלגיה. אל מרטינו ב"כמה עמוק האוקיינוס" הוא קול של תקופה. היום זה לא היה עובר.
דיסק 3: נט קינג קול ממשיך להכניע ("אורות לילה"), אלה ולואיס מורחים ב"חלום חלון קטן עלי", דוריס דיי מקבלת כאן חמישה שירים! בילי הולידיי – רק אחד, "אהוב אותי או עזוב אותי" (זה בלוז וג'אז הכי אישי ואותנטי), ואני מעדיף אותה. דין מרטין במיטבו ב”ג'ורג'יה במחשבתי" וב-Sway. פרי קומו השרמנטי שרה "פאפה אוהב ממבו" בסלסה בסגנון של פעם בליווי ביג באנד. סינטרה מענג ב"אהבה ונישואין".
שיאי הנוסטלגיה מבחינתי: "ארבעת האסים" – Love is A Many Splendored Things פטס דומינו Blueberry Hill. שני שירים שמבחינתי האישית (ונוסטלגיה היא עניין אישי) לוקחים לאי שם בערפילי העבר.

שנות החמישים – עשרה שירים גדולים

ארבעת האסים Love is A Many Splendored Things

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן