עיון ביקורת

תומר ישעיהו, הכי אינטימי בפסטיבל הפסנתר

מוסיקה הופעות, מוסיקה ישראלית

תומר ישעיהו כמו מתכנס לתוך עצמו בישיבה. יש לו הופעה מאופקת מאוד. רעמת שיער נכבדת בעלת גוון אדמומי. פנים ששומרות על מין עצבות עמעט לאורך כל המופע. מנגן בוזוקי. גיטרה חשמלית. פסנתר-בס-תופים מאחור. לי זו היתה  היכרות  ראשונה בלייב, אחרי ששמעתי כמה סינגלים. הוא מייסד וסולן להקת Isaiah. מאחוריו שלושה אלבומים – "אופניים חשמליים" שהפיק עמיר לב, "בוידעם" שהפיק עם רועי חרמון ו"טריפולי", ממנו יצאו לתחנות הרדיו השירים "יום אחד ויומן פריז". אם מדברים עדיין על "תגלית", אני גיליתי אותו כבר בהרכב  "הבשורה" (2013) בשני שירים – "הדרך לחיוך" ו"לא אתן" – סיעור מוחות בינו, אילון פיש ויונתן תורג'מן.
בפסטיבל הפסנתר אולם קאופמן, פתח תומר ישעיהו בקטע אינסטרומנטלי מערבי-מזרחי יפהפה – "בוידעם". מהאלבום הזה הוא שר "שבועיים בשנה", שיר של זרם מחשבות אירוני על החיים בתל-אביב:  "מה חשבתי לעצמי/ קניתי לי מעיל/ ככה מזומן ככה במכה/ עננים של גשם רק שבועיים בשנה/ זה לא מצדיק מעיל/ אולי חולצה קצרה/ אבל כשקר אז קר/ הרחוב בשלוליות/ הלוואי כמו בפריז/ פנסים וחלומות/ במקום בגט בורקס/ יש כרס של תלושים/ העובדים מאריתראה/ כולם מסכנים/ גל שחיטות/ זה לא חשוב/ עשו את זה חוקי/ בתל אביב כולם רזים/ ולא נעים לגור בדירה של ההורים/ טוב שיש פלאפל/ אין אלוהים/ עננים של גשם/ רק שבועיים בשנה/ ויש תשעה באב וחגים בהתחלה/ ומסורת ואיראן בקידוש אני שם כיפה/ ויתגדל ויתקדש שמי רבא". הוא שר גבוה, מיתרי קול ששואבים עוצמה ממקומות פנימיים. אתה לא מקבל משהו מעבר לשירה נטו, ואם לא באת מצויד במילים, אתה עושה מאמץ ניכר לשמוע את הסיפור האישי-חברתי של הבחור. השילוב של קול פנימי וקצב ריקודי יוצר אינטגרציה ייחודית.
ב"עדר של כבשים" הוא שר באותו קול גבוה על אהבת לילה בעייתית: "קניתי לך מיץ/ מיץ ענבים/ ואת אוהבת/ רק טבעיים/ זה חודש חם/ טיפות במצח/ עיניים תבלינים/ לילה של כוכבים/ את אוהבת אותי/ אני לא מרגיש טוב/ ויש ייתושים/ השמיים עדר של כבשים/ יכול להיות עננים שחורים/ את הולכת משאירה לי פרפרים/רק ליום אחד".
גוון הטון אינו משתנה גם ב"עיר בלי ים", שיר געגועים עצוב : "איפה שאני עומד לפני הרבה שנים/ היו בתים קטנים לא בניינים/ ואיש קטן עם שפם גדול/ שניקה את הרחוב/ שמעתי שהוא מת היום/כשאני מרגיש קרוב/ אני תמיד חוזר/ לעיר בלי ים/ הולך לישון מוקדם/לא היו כאן מתחמים/ בתי קפה או עשירים/ רחוב אחד שנות ה90/ סבא גר כאן ממש ליד/ היה איש סגור עם לב זהב/ זוכר הכל זוכר עכשיו"
השירה והנגינה בישיבה משאירות אותו בחדר הפרטי. לאורך הערב תומר ישעיהו שומר על אותם קווי מתאר ווקאליים מוסיקליים לירים, טרובדור פולק-רוק שאינו נפתח בגדול לקהל.
ב"שיר של קיץ" הוא משרטט אישה מפעימה,  שמרכיביה הופכים אותה מעין  אַשְׁלָיָה או תַּעֲתוּעַ גם ממראה עינים  וגם ממשמע אוזניים – “עינים גדולות של ים”, “קול דק של שתיקה”. הוא והיא מוצאים נחמה בנפרד בשדות. הלילה היא היתה לידו, ואפילו חש מגע ידיה העדינות. תומר ישעיהו רוקם אהבה בחוטים פואטיים רגישים כבחלום. גם הצלילים מכניסים לאזורים של הזית געגועים מתוקה. המלודיה מבטאת  “מרחק נגיעה”.יש בה קסם שנשמע כמו מוסיקה שאינה קשורה בזמן.
תומר ישעיהו עושה שימוש בקולו הגבוה כדי להעביר את התחושה בסיפורים שלו. יותר "מבצע" מאשר “זמר”. הדואטים ב"הכוכב הזה" ו"זמן פריז" עם האורחת דניאלה ספקטור פתחו מעט את הערב, אבל לא שינו את האופי הלירי המאופק והמעט "סגור" שלו, שאפיין גם את הביצועים בשירים כ"ברזלים אבק", "עד שנגמר" (האלבום מונומנט") בעיבוד לפסנתר,
תומר הצליח לצאת מעצמו בהקדמה לקאבר של "שיר העמק" ("באה מנוחה ליגע" של אלתרמן וסמבורסקי) בהומור נחמד של התנצלות על טעות עברית שעשה בהקלטת השיר. זמר-יוצר מאוד ייחודי ומקורי, ששומר על אש נמוכה. הוא יכול להגדיל אותה, הגם שהפורמט של פסטיבל הפסנתר האיר אותו בקווים הכי אמינים שלו.

שירים: בוידעם, שבועיים בשנה, עדר של כבשים, עיר בלי ים, יום כיפור, שיר של קיץ, הכוכב הזה – עם דניאלה ספקטור, אברהם – עם דניאלה ספקטור, זמן פריז – עם דניאלה ספקטור, ברזלים אבק, עד שגמר, אמנואל, ברבור שחור, כביש הערבה הדרן: משחקי קופסה, שיר העמק, יום אחד.
הרכב: תומר ישעיהו – בוזוקי, גיטרה, בן אבגיא – קלידים, פסנתר, יוגב גלוסמן – בס, שחר חזיזה – תופים
אורחת: דניאלה ספקטור

צילום: מרגלית חרסונסקי

שבועיים בשנה

עדר של כבשים

עיר בלי ים

שיר של קיץ

הכוכב הזה מת עם דניאלה ספקטור

באה מנוחה ליגע

גלריה
דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *