השיר "גם אם לא נתראה" ששרה זוהר בנאי הוא יצירה עדינה, אינטימית ומרוסנת, שמדברת על קשר אנושי שאינו תלוי בנוכחות פיזית או בהבטחות גדולות – אלא בעצם הידיעה שמישהו קיים עבורך. זהו שיר על קרבה שקטה, על בית רגשי, ועל אהבה שאינה דורשת דרמה כדי להיות עמוקה.
השיר מוגש בשירה רכה, כמעט מדוברת. אין שיאים גדולים, אין התפרצויות רגשיות. העיבוד המינימליסטי והשירה המאופקת יוצרים תחושה של: יומן אישי, וידוי לילי, מחשבות לפני שינה. המאזין מרגיש כאילו הוא יושב ליד הדוברת, לא מול קהל.
יש כאן חיפוש אחר מישהו שמרגיש אותו הדבר – בדידות שמחפשת הדהוד.
"המשכת להכין את אותו הקפה / ולא טרחת שיהיה לך טעים" – שורה יומיומית לכאורה, אבל טעונה מאוד: ויתור קטן על הנאה הוא סימן לעייפות נפשית, לדכדוך שקט.
"נסעת לביתו של הסופר אבל הוא לא / דמה לגיבורו" זו מטאפורה שאומרת – אנחנו מחפשים באנשים את הדמות שדמיינו – ומגלים שהם פשוט בני אדם. המשפט הזה משקף התפכחות, אך לא צינית – אלא עצובה
"אני תמיד חוזרת הביתה / איפה שהאור אף פעם לא כבה" – ה"בית" כאן אינו מקום פיזי.. זה מרחב פנימי של תקווה, או אולי האדם עצמו.. האור שלא כבה הוא גרעין של אמונה, גם כשהכול מעורער.
"לא הצלחתי לעבור דרך אפלה" היא לא מציגה את עצמה כמי שניצחה את החושך.. היא חיה לצידו. משפט שמוסיף אמינות לשיר.
"מה מציל אותך / כשאתה חולה", "איפה לקחת פנייה לא נכונה" – אלה שאלות שאין להן תשובה חד-משמעית., השיר לא מנסה לפתור אותן – רק לשהות איתן.
"אתה יודע שגם אם לא נתראה / אני תמיד אהיה" – זו שורת המפתח של השיר. הקשר מתקיים גם בלי מימוש.. עצם הידיעה שמישהו שם – מספיקה. זו אהבה לא רכושנית, לא תלותית, אלא נוכחות שקטה.
"ואם תבוא / תבוא אלי בבוקר לשבת בשתיקה" "תבוא אליי בלילה אני ערה" – הפזמון החוזר – ההזמנה אינה לפתרון, לא לייעוץ, לא לדרמה, רק להיות יחד. אפילו בשתיקה. זו תפיסה בוגרת של אהבה: לא להציל, לא לתקן – אלא ללוות.
"גם אם לא נתראה" הוא שיר אותנטי על קרבה שאינה זקוקה לראיות. על קשר שמתקיים מתחת לרדאר. שיר שמציע יד מושטת – לא כדי למשוך אותך החוצה, אלא כדי לשבת לידך בחושך. זוהר בנאי מגישה אותו באינטימיות נוגה כובשת.
זוהר בנאי גם אם לא נתראה
לא קפצתי אל המים
לך יצא?
חשבת גם אם מישהו מרגיש
כמו שאתה?
המשכת להכין את אותו הקפה
ולא טרחת שיהיה לך טעים
כל מה שהיה לך זה בפנים
כשזה מחשיך לאן הולכים כל הדברים
סיימת את הספר ונסעת לביתו
של הסופר אבל הוא לא
דמה לגיבורו
ואם תבוא
תבוא אלי בבוקר לשבת בשתיקה
תבוא אלי בלילה אני ערה
נכון לוקחים אותי
אבל אני תמיד
חוזרת הביתה, איפה שהאור אף פעם לא כבה
לא הצלחתי לעבור דרך אפלה
אתה יודע שגם אם לא נתראה
אני תמיד אהיה
מה מציל אותך
כשאתה חולה
כשבכל הדברים אין דבר יפה
איפה לקחת פנייה לא נכונה
כמה זה עלה
האם זה משנה
גם אתה מרגיש
לפני שהולך לישון
כאילו צריך
להפסיד שוב בכבוד
אתה עדיין
מחפש תאמונה
בין כל מה שכולם
יודעים כבר לכאורה
ואם תבוא
תבוא אליי בבוקר לשבת בשתיקה
תבוא אליי בלילה אני ערה
נכון לוקחים אותי
אבל אני תמיד
חוזרת הביתה
איפה שהאור אף פעם לא כבה
לא הצלחתי לעבור דרך אפלה
אתה יודע שגם אם לא נתראה
אני תמיד אהיה
האם נכשלתי במבחן
האם אצליח לתקן
אנשים אומרים את שלהם
אני אומרת כן
אם יש אצלך
מקום לחולשה
לא נמציא דבר
רק נשב על הרצפה
אם תבוא
תבוא אלי בבוקר לשבת בשתיקה
תבוא אלי בלילה אני ערה
נכון לוקחים אותי
אבל אני תמיד
חוזרת הביתה
איפה שהאור אף פעם לא כבה
לא הצלחתי לעבור דרך אפלה
אתה יודע שגם אם לא נתראה
